עמוס וילמובסקיקרצית הכלב ועוד קרציות קשות
עמוס וילמובסקי, מעבדה לאנטומולוגיה משרד הבריאות
הקרציות הן מבין החשובות והמעניינות שבמזיקים התברואיים. מאמר זה מתמקד בקרצית הכלב כנציגת הקרציות הקשות וסוקר את מאפייניה הביולוגיים, ההתנהגותיים, זיקתה לחיות הבית, לחיות המשק ולאדם. במאמר עקרונות מנחים לדרכי הטיפול ונתונים מעניינים וייחודיים נוספים. כדאי לכם לקרא.
על קרציות וקרציונים
הקרציות והקרציונים שייכים לסדרת האקריות (Acari) במחלקת העכבישים. לכל המינים במחלקת פרוקי הרגל הזו ארבעה זוגות של גפיים, גוף בנוי חטיבה אחת חסרת ראש. את מקום הראש מחליפה יחידת גוף קדמית הראשיש (קפיטולום) שבחלקה המרכזי גפי הפה. בסדרת האקריות שבע תת סדרות הנבדלות בסימנים מורפולוגיים (של הצורה ופרטי המבנה) וביולוגיים. המיון וההגדרה של המינים בקבוצה הזו בעיתיים וקשים מאד, גם למומחים המצוידים במכשירים אופטיים להגדלה. לעומת זאת, מקובלת ונהוגה השיטה שבה מחלקים את הסדרה לשניים, לפי הגודל. הגדולות הן הקרציות שגודלן עד כאחד ס"מ ידועות במונח האנגלי Ticks, משתייכות לתת סדרת Ixodoidae (או Metastigmata). כל שאר ששת תת הסדרות הן של מינים קטנים מאד, שגודלם עד כ-1 מ"מ. אלה הם הקרציונים (שם נוסף קרדיות), כונסו תחת המונח האנגלי Mites. לפי הערכה מונים הקרציונים (קרדיות) יותר ממיליון מינים, מתוכם תוארו רק מעטים. המידע הביולוגי מצומצם עוד יותר וקיים רק לגבי מינים המזיקים בחקלאות שהתמחו בתזונה צמחית, טפילים במשק החי או לאדם. קיימים גם מינים אוכלי כל העוסקים בטריפה.
"בעלי חיים טפיליים המעוררים גועל נפש" או בקיצור, קרציות
לקרציות מוצצות הדם חשיבות רבה בנזק שהן גורמות, כמעבירות מחלות לאדם ולחיות משק הבית. הוגדרו בעולם למעלה מ-840 מיני קרציות. הן נחשבות לפרוקי הרגל היבשתיים הקדומים ביותר. נמצאו מאובני קרציות בני 100-160 מיליון שנים. כנראה שהתיעוד הקדום ביותר הוא מקבר במצרים העתיקה, 1500 שנה טרם הספירה. בקבר נמצא ציור קיר של ראש צבוע ובאזנו שלוש קרציות מוצצות דם. אריסטו במאה הרביעית לפנה"ס, כינה את הקרציות "בעלי חיים טפיליים המעוררים גועל נפש". פליניוס הרומאי, שהיה גם חוקר טבע וחי בין השנים 23-79 לספירה, תיאר את הקרציות בדייקנות מרובה וטען לחשיבותן לרפואה. הוא כתב כהוכחה "לכושרן הרפואי" של הקרציות, כי קרצית מאוזנו השמאלית של הכלב, היא קמע לשיכוך כל כאב. הוא גם טען כי העומד ליד חולה ומחזיק בידו קרציה מאוזנו השמאלית של כלב שחור ושואל לשלומו, יש תקוה להחלמתו אם ישיב, אם לא אות הוא כי ימות.
הקרציות מתחלקות לשתי משפחות השונות זו מזו במיקום הראשיש. במשפחת הקרציות הרכות (Argasidae), הראשיש (capitulum) מחובר אל גחונו של הגוף ואינו נראה במבט על הצד הגבי. במשפחת הקרציות הקשות (Ixodidae), הראשיש (capitulum) מחובר אל קדמת הגוף ונראה היטב במבט על הצד הגבי. במשפחה הזו בארץ חמישה סוגים הכוללים כ-20 מינים (מ.קוסטא 1978). קרצית הכלב Rhipicephalus sanguineus הנטפלת בעיקר לכלבים, היא הקרציה הקשה השכיחה ביותר בארץ. בסקר של תיאודור וקוסטא (1967), נמצא ש 81% מהחיות הנגועות בקרצית הכלב היו כלבים, 13% מכרסמים והשאר מגוון של פונדקאים מבין חיות המשק וחיות הבר. הקרצית הזו מעבירה לאדם, בעיקר מכלבים, את החיידק Rickettsia conori הגורם למחלת קדחת הכתמים. בישראל נרשמים כל שנה כמה עשרות מקרים של מחלה זו. האדם איננו פונדקאי מועדף של קרצית הכלב, היא נטפלת אליו באופן מקרי בלבד, אבל הקשר ההדוק בין האדם לכלב גורם לפגיעה אפשרית של קרצית הכלב ולסיכון לחלות במחלה. בין הקרציות הקשות קרצית הכלב היא שמטרידה את הציבור ומהווה אתגר למדבירים. המבנה והביולוגיה שלה זהים מאד לאלה של כל הקרציות הקשות האחרות וכך גם שיטות הטיפול למניעה והדברה.
מאפיינים מורפולוגיים והתנהגותיים של קרציות קשות
גפי הפה נשאים על בסיס הקרוי ראשיש (קפיטולום). צורתו שונה בין סוגי הקרציות השונים ומסייעת בהגדרתן. בקרצית הכלב צורתו משושה שקצוותיו המחודדים פונים לצדדים. בגפי הפה מבחינים משני צדי החדק בזוג בחנינים (אברי חישה המסייעים לקרציה בהתמצאות בסביבה). החדק מורכב מזוג חליצרות (דוקרנים) החודרות אל גוף הפונדקאי, יחד עם חלק נוסף הנמצא ביניהן ונקרא היפוסטום. להיפוסטום קרסים הפונים בניגוד לכיוון החדירה ובעזרתם גפי הפה נתקעים חזק בגוף הפונדקאי. לכן הנסיון לשלוף קרציה, קורע את גפי הפה והם הנשארים תקועים בגוף הפונדקאי. המרווח שבין ההיפוסטום לחליצרות יוצר את תעלת מציצת הדם ותעלת הפרשת הרוק, המכיל נוגד קרישה וחומר מאלחש. הקרציות הן שתתי דם (Pool feeder). חדירת גפי הפה יוצרת פצע ומקווה של דם, ממנו נשאב הדם באיטיות לאורך זמן עד שובע, בניגוד למוצצי דם, השואבים את הדם בזמן קצר מכלי דם. לוח מגן גבי מכסה את כל גבו של הזכר ואילו בנקבה ובדרגות הצעירות הלוח קטן כדי מחצית. מבנה זה מאפשר לנקבה לקלוט כמות דם גדולה מאד, להתנפח עד פי 100 מגודלה הבסיסי וליצור כמות ענקית של 1500-2000 ביצים. הדרגות הצעירות המתפתחות זקוקות גם הן לכמות דם גדולה. הזכרים צמודים לפונדקאי זמן ארוך יותר וארוחות הדם שלהם קטנות.
בפיסת הרגלים הקדמיות של הקרציות מצויה מערכת איברי חוש הקרויה ע"ש האלר (Haller organ) החוקר שזיהה את האיבר הזה. המנגנון המשוכלל הזה רגיש ללחות האוויר, לחישה כימית וזעזועים בחלל לזיהוי פונדקאי. בפיסת הרגלים הקדמיות גם זיפים נוספים המשמשים גם כאיברי חוש כימיים ומכניים המאפשרים לקרציה התמצאות סביבתית ומסבירים פרק בהתנהגותה. הקרציות הולכות על שלושה זוגות הגפים האחוריות. הזוג הקדמי משמש כמחושים המונפים ומתנופפים באוויר בשעת התנועה, כחיישנים לקליטת גירויים מהסביבה, בדומה למחושי החרק. כדי להיצמד לפונדקאי, הקרציות מטפסות על הקירות או הצמחייה. הן מזהות באמצעות איברי החישה שבגפיים הקדמיות את הקורבן וכשהוא קרוב ביותר אליהן מטפסות עליו. באתרים נגועים כדאי לנטר אחרי מקבצים של קרציות שעלו על קירות או צמחים ושם למקד פעולת הדברה ולהוריד את רמת האוכלוסייה.
מחזור חיים והמנגנון המדהים של הטלת הביצים
במחזור החיים של הקרציות הקשות ארבע דרגות: ביצה, זחל, נימפה ובוגר. ההתפתחות דמוית הגלגול החסר בחרקים. הדרגה הבוקעת מהביצה דומה לבוגר, רק לה 3 זוגות גפים, קרויה משום מה זחל. לדרגה השלישית הנימפה כבר 4 זוגות גפים בדומה לדרגה הבוגרת. דרגות הזחל והנימפה זקוקות לארוחת דם טרם התנשלות ומעבר לדרגה הבאה. ארוחת הזחל נמשכת 3-7 ימים, הנימפה סועדת 5-10 ימים. בקרצית הכלב לאחר ארוחת הדם הזחל והנימפה יורדים מהפונדקאי, מתנשלים ונצמדים שוב לפונדקאי. לאחר שהנימפות התנשלו לדרגת הבוגרים, הם נצמדים לפונדקאי לארוחת הדם הגדולה, הנמשכת אצל הנקבות כשבוע. מארוחה זו הן תיצורנה את הכמות הגדולה של ביצים. בקרצית הכלב מחזור החיים הוא תלת פונדקאי, הקרציות זקוקות לשלושה פונדקאים שונים או לפונדקאי אחד, אליו ייצמדו לשלוש הארוחות כדי להשלים את מחזור החיים. לאחר הארוחה הדשנה מאד של הנקבה, היא נושרת מהפונדקאי, מוצאת מקום מסתור בקרקע, בעיקר בין אבנים, שם הלחות גבוהה יותר. לאחר 4 ימים היא מתחילה להטיל. הביצים אינן יכולות להתפתח באתר שהלחות היחסית בו מתחת ל-80%, לכן באזורים מדבריים יבשים לא תמצאנה קרציות.
הטלת הביצים והטיפול בהן הוא תהליך מדהים ויחודי כנראה בעולם החי. פתח המין בנקבה מצוי בחלק הקדמי של הגחון, באזור שבין בסיסי הגפים השני והשלישי. עם התחלת ההטלה, איבר מיוחד הקרוי על שם גיני והמצוי בין בסיס הראשיש והחיבור לגוף, נשלף החוצה. בו זמנית מפתח המין נשלפת צינורית, נושאת ביצה אל אבר גיני. איבר זה מכסה את הביצה בשכבת שעווה, המגינה מפני התייבשות טרם תעבור אל הראשיש שיתקפל כלפי הגחון כדי לקבלה. הראשיש, תוך כדי התקפלות, חוזר קדימה, מעביר את הביצה אל גב הקרציה. תהליך ההטלה נמשך כ- 15 ימים, בסופו גב הקרציה כולו מכוסה ב-1500-2000 ביצים, הסותמים את פתחי הנשימה של הקרציה וגורמים למותה. בקרציות הקשות הטלה אחת בלבד. אבל קרציה בוגרת הנושרת בארגז חול בגן ילדים, במגרש משחקים, בבית, או בכל אתר אחר, משאירה נגיעות גדולה מאד. זמן האינקובציה (זמן התפתחות הביצים) תלוי בטמפ', נמשך בין שבועיים לחודש בתנאים מיטיבים. מחזור החיים כולו נמשך 3-6 חודשים. כמו טפילים מוצצי דם אחרים, הקרציות הקשות בכל אחת מהדרגות, מסוגלות לשרוד תקופת רעב ארוכה של 3-5 חודשים. לכן בתנאי סביבה קשים ומחסור בפונדקאים, המחזור יכול להימשך עד כשלוש שנים.
האדם, הקרציה וקדחת הכתמים
קרצית הכלב היא היחידה בין הקרציות, היכולה להשלים את מחזור החיים בבתים. קיימת האפשרות שמיני קרציות אחרות, נישאות אל תוך הבית עם חיות המחמד או בן הבית, אבל אין להן יכולת להתרבות במבנים. קיים בספרות תיאור של גילוי נגיעות בבתים, כאשר קרציות כלב טפסו על הקירות או וילונות כדי להיצמד לפונדקאי, הכלב או אחד הדירים. מעניין לציין כי נגיעות חתולים בקרצית הכלב היא נדירה. במשך ארבעה עשורי שנים, נרשמו במעבדה האנטומולוגית של משרד הבריאות ובספרות רק מקרים בודדים מאד. גם וטרינרים מאשרים את המידע הזה. מנהגם של החתולים לנקות ולטפח את גופם ופרוותם היא הסיבה של הנגיעות הנדירה של חתולים בקרציות.
קרצית הכלב מעבירה לאדם את החיידק Rickettsia conori הגורם למחלת קדחת כתמים. היא היחידה מבין הקרציות הקשות, המעבירה גורם מחלה לאדם. בישראל נרשמים כל שנה כמה עשרות מקרים. הוכח כי כלבים הם מאכסני המחלה ומוקד ההדבקה העיקרי לאדם בארץ. מאפייני המחלה העיקריים הם חום גבוה, כאבי ראש חזקים ופריחה אופיינית מאד, בעיקר ברגלים בזרועות וכפות הידיים. כלבים הנגועים בחיידק אינם מראים סימני מחלה. 70% מהחולים שנשאלו, דיווחו כי הם בעלי כלבים או באו במגע עם כלב. חלק מהכלבים היו נגועים בקרציות והיו חולים שגם דיווחו על עקיצות. המחלה ניתנת לטיפול אנטיביוטי וריפוי בשלבים מוקדמים, אבל ללא הטיפול המחלה תתקדם לשלבים שעלולים לגרום למוות. 5 מקרי מוות נרשמו ב-40 השנה האחרונות, ביניהם של הזמר מאיר אריאל וילד בחדרה בתחילת 2018. לכן, חובתם של העוסקים בנושא הקרציות, מדבירים אנטומולוגים ואחרים, ליידע אדם שנעקץ בע"פ וגם בכתב, כי עליו לפנות לרופא אם הופיעו בעקבות העקיצה סימנים קליניים כל שהם, כאבי ראש, חום, פריחה, כדי לבדוק אפשרות בהדבקה בחיידק ולטפל מיד. הפרסומים באמצעי התקשורת על מקרי המוות מהמחלה, הביאו למודעות הציבור את הסכנה שבעקיצת הקרציה והצורך בהשגחה וטיפול בכלבים. מספר המקרים בשנים האחרונות 20-40, רוב המקרים באזור השרון ואין יודעים להסביר למה ומדוע.
באופן מקרי עלולים גם מיני קרציות אחרים לעקוץ בני אדם ולגרום לתגובה מקומית וחולפת. קרציה מעניינת היא מהמיןIxodes redikorirzevi theodori, מין אנדמי (שתפוצתו מוגבלת לאזור מסוים) בישראל. הנקבה של קרציה זו אחראית לכמה מקרים של תופעת הרעלת הקרציתית שנרשמו במעבדה לאנטומולוגיה ובספרות. הרעלת הקרציתית נגרמת כאשר הנקבה של מין זה מחדירה את גפי הפה לקרבן, אדם או בעל חיים. במקום העקיצה כאבים חזקים מאד בשרירים וחום גבוה הנגרמים מרעלן המופרש רק ע"י הנקבות. עם ניתוק הנקבה מהפונדקאי נעלמים הכאבים וסימני התופעה האחרים. הזכרים של המין הזה אינם מוצצי דם בכלל. גברת שעבדה בגינה וסבלה לפתע מכאבים עזים בזרועה, הגיעה לחדר המיון של בית החולים בירושלים, שרופאיו התלבטו מאד בזיהוי מקור הכאב. בסיוע הידע של המעבדה לאנטומולוגיה במשרד הבריאות, עלה חשד של נגיעות בקרציה הזו תוך כדי עבודת הגברת בגינה. הקרציה זוהתה במקום הכאב, הוצאה והבעיה נפתרה. קרציה מאותו המין זוהתה והוצאה מראשה של ילדה .
מקרי קרציות שנטפלו לאדם ושנרשמו במעבדה
רק במקרים בודדים בלבד, נמצאה קרצית קשה אחת שנטפלה לאדם, לעיתים נדירות שתי קרציות. מינים שנמצאו וזוהו במעבדה וגם בספרות, שייכים לשלושה סוגי קרציות, הידועות בעיקר כטפילות של בקר וצאן. מקומות המפגש של הנפגעים עם הקרציות הם בד"כ במתקני הגידול, רפתות, דירים וכד', או באתרי מרעה הנגועים באוכלוסיות של קרציות.
מגבה של אשה ששכבה לנוח בגולן הוצאה קרציה מהמין קרצית הצאן (Rhipicephalus bursa). מאתרים בגולן ובנגב זוהו שני מקרים של נגיעות אדם בקרצית הבקר (Hyalomma sp). במעבדה זוהו קרציות מהסוג Haemaphysalis sp. שלפי הדיווח שנמסר, הוצאו מ-70 בני אדם באזור לכיש. שני מינים השכיחים בסוג זה ידועים כטפילים בעיקר של צאן. מוקד הנגיעות, צאן נגוע מאד שאיתו באו במגע מגדלי הצאן ובני ביתם. הקרצית מהסוג Haemaphysalis sp. טיילה על ראשו ילד בגבעתיים ולא נמצא כי הספיקה לעקוץ ולמצוץ דם. קרציה מאותו הסוג הוצאה מצווארה של ילדה בת חמש ממושב במרכז הארץ. בכל המקרים הללו, לא דווח על תגובה של הנפגעים לעקיצה פרט לאדמומיות אופיינית. הקרציות הללו אינן מעבירות גורמי מחלה לאדם, אבל מעבירות גורמים כאלו בין חיות המשק והבר. פרופ' פלדמן-מיוזם (1986) דיווחה על שני מקרים של נגיעות, בקרציה Haemaphysalis sp בין שערות ראשם הארוכות של שני ילדים. במקום התפתחה אדמומיות מוגלתית והילדים התלוננו על כאב ראש חזק. בעזרת יעוץ של המעבדה זוהה בחדר מיון מקור כאבי הראש של ילד שבין שערות ראשו נמצאה קרציה תקועה בקרקפתו. בסקרי המעבדה נמצאו כלבים שטיילו עם בעליהם בטבע נגועים בקרציה Haemaphysalis sp. ההנחה היא שהם מקור ההדבקה של הילדים בסוג הזה, באזורים עירוניים. רצוי לציין שהתגובה לעקיצות היא שונה בכל אדם ותלויה גם באזור הגוף הנעקץ. הניסיון מלמד שאזורי הצוואר והראש שבהם ריכוז גדול יותר של עצבים וכלי דם, רגישים הרבה יותר לעקיצות מאשר חלקי הגוף האחרים. כיוון שהגדרת קרציות היא ענין למומחים, חשוב מאד לשלוח את קרציות שהוצאו מגופם של בני אדם למעבדה לאנטומולוגיה. הגדרה נכונה, תמנע חשש מיותר, באשר לאפשרות הדבקה בקדחת הכתמים ע"י קרצית כלב או דרך הטיפול במקרי הדבקה אחרים. כדי להוציא את הקרציה בשלמותה מגוף הנעקץ, יש לצמיד צמר גפן טבול באלכוהול ליד מקום העקיצה, הקרציה בתגובה תמשוך את גפי הפה אל מחוץ לגוף.
תופעה מעניינת מאד היא היכולת של נקבת הזבוב שחמטן כסוף (magnifica Wohlfahrtia), לזהות תוך כדי מעוף, את הפצעים הזעירים ביותר בכלבים, הנוצרים ע"י עקיצת קרציות ולהשריץ 120-170 רימות, הננעצות ברקמת הכלבים ומתפתחות בה. זוהי תופעת הריממת. בסקר המעבדה רוב הכלבים הנגועים היו כלבי שמירה, או המשוטטים רוב הזמן בחוץ ללא טיפול והשגחה. בהתאם למידע שנמסר ע"י וטרינרים, מקרי ריממת בכלבים החיים בבתים באזורים אורבניים תחת השגחה וטיפול הם נדירים.
עקרונות מנחים להדברת קרציות
הדברת קרציות חייבת להיעשות בו זמנית בחיות, ע"י וטרינר או בעל הפונדקאי, והדברה סביבתית ע"י מדבירים מוסמכים. הדברת הקרקע באזורי גידול החיות (חצרות, מלונות, רפתות, דירים וכד'), במרעה ועל קירות וצמחיה שבהם נצפתה אוכלוסיית קרציות, הממתינה לפונדקאי נוסף. ניטור נגיעות ע”י בדיקת החיות וניטור סביבתי בשיטה הנקראת דיגול (דימוי לדגל). שימוש בבד פלנל שמידותיו כמטר וחצי באורך וברוחב, הקשור למוט עץ הקשור לחבל. את המתקן הזה הדומה לדגל, מושכים על פני הקרקע באזורים חשודים ואליו נשאבות הקרציות. הניסיון מלמד שההדברה הבעייתית ביותר של קרציות, היא באזורים פתוחים של מחנות צבא, קיבוצים ומרחבי שכונות שבהם משוטטים כלבים ללא בעלים או פיקוח שמאפשר לטפל בהם. אין אפשרות במקרים הללו לאתר במדויק את מוקדי הנגיעות בסביבה לטיפול יעיל בקרקע. רצוי לעקוב אחרי מקומות ההתקבצות של כלבים ושם לרסס בתקוה שאכן זהו מוקד בנגיעות. הכרחי גם לטפל בחיות המשוטטות ולמנוע מהן לפרק זמן לנוע בחופשיות.
תודה כתבה מעמיקה ומעניינת!