עמוס וילמובסקיהפולשים! מינים מזיקים לאדם ולרכושו שפלשו לארץ, מינים שנעלמו או הופיעו מחדש
עמוס וילמובסקי, גמלאי המעבדה לאנטומולוגיה משרד הבריאות
מאמר חשוב ומפורט המתעד את סיפורם של 19 מיני מזיקים שונים והרפתקאותיהם בארץ הקודש. חלקם ביקרו בישראל ביקור חטוף ועזבו, חלקם התבססו בה ולא נראה כי בכוונתם לעזוב וחלקם היו נפוצים בעבר ונעלמו. 19 מינים המייצגים מאות נוספים שחדרו לישראל וגרמו או עדיין גורמים לנזקים כבדים. הצצה מקומית לתופעה גלובלית בעלת משמעויות אקולוגיות וכלכליות אדירות.
בשנת 2007 היו בישראל 220 מיני חרקים פולשים
תופעת המינים הפולשים שכיחה ומעסיקה מאוד את הבוטנאים והזואולוגים שעיסוקם בתפוצה של מיני צמחים או בעלי חיים. מין פולש הוא מין שהגיע אל ארץ אחרת בה הוא מתבסס מתרבה, מתפשט והופך להיות אחד המינים הנפוצים באזור הפלישה. מינים פולשים הפכו לתופעה נפוצה ביותר במאה העשרים, בעיקר בעקבות הגלובליזציה, העליה הדרמטית בניידות האוכלוסייה האנושית והכמות האדירה של שינוע מטענים לכל סוגיהם. כיום מינים פולשים מהווים בעיה חמורה בקנה מידה כלל-עולמי. הנזקים שמסבים המינים הפולשים לאנושות נאמדים בסכומים גבוהים והם בעלי השפעה כלכלית בולטת. ד"ר אמנון פרידברג ז"ל אמד בשנת 1997 את מספר החרקים שפלשו לישראל ב-220, כמו שקבעו Rolle et al בשנת 2007. המאמר הזה מוקדש לאמנון, חבר לאורך שנות הלימודים בתיכון, באוניברסיטה ואחר כך גם קולגה כאנטומולוג באוניברסיטת תל אביב עד יום מותו.
מינים זרים (או חודרים) הם אלה שעברו בדרך זו או אחרת לארץ אחרת, אבל לא התאקלמו בה ולא "זכו" בתואר פולש. האדם הוא היבואן העיקרי הגורם להגירה של המינים הללו. קיימות רשימות של מינים רבים שחדרו ופלשו לישראל: צמחים, עופות, חרקים ועוד, אבל פלישה של מיני חרקים הידועים כמזיקים לאדם, לבריאותו ולרכושו חייבת להדאיג מאוד.
אחת המטלות החשובות של המעבדה לאנטומולוגיה במשרד הבריאות (להלן – המעבדה), לעקוב אחרי פלישות אפשריות לארץ של חרקים או קרציות, הידועים כמזיקים לאדם או לרכושו. מעקב כזה מתבצע באמצעות מערכות הניטור השנתיות הפועלות במעבדה. אחת המערכות החשובות היא זיהוי והגדרה של חרקים וקרציות שנאספו בעיקר ע"י מדבירים ותברואנים, אבל גם ע"י הציבור וגופים רבים אחרים הפונים למעבדה לזיהוי והגדרה של המינים החשודים כמזיקים. במסגרת הזו זיהתה המעבדה שלושה מיני מזיקים שחדרו לארץ, השתקעו בה בהצלחה והרחיבו תפוצתם. זוהו גם חרקים שחדרו ולא התבססו בארץ. נמצאו גם שינויים אחרים חשובים ומענינים בתפוצת חרקים וקרציות המזיקים לאדם בארץ, כמו היעלמותם של מינים או שינויים דרסטים ברמת האוכלוסיות. שינויים כאלה הם תוצאה של שינוי באורח החיים של התושבים או שינויים סביבתיים טבעיים או מלאכותיים מעשה ידי אדם.
יתוש הטיגריס האסייני
יתוש הטיגריס האסייני Aedes albopictus או בשמו המחודש "יתוש יום טיגריסי" ("האקדמיה ללשון העברית" 22 בנובמבר 2021) הוא פולש סדרתי ופופולרי. אזור התפוצה האנדמי (המקורי) של המין הזה הוא דרום מזרח אסיה, סין ומדגסקר. המין פלש והתפשט במהירות מדהימה, במשך כ-25 שנה כמעט לכל חלקי העולם (ראה טבלה). ספק אם מוכר מקרה זהה לזה בעולם החי.
היתוש מאופיין בצבעו השחור ובפס הלבן בגב החזה. בהתאם לדיווחים המין מתפשט בעולם בעיקר באמצעות הסחר העולמי בצמיגים משומשים. התופעה הזו היא הדוגמא הבולטת ביותר לשינוי התפוצה של מינים מזיקים לאדם, באמצעות הגידול הדרסטי בסחר הבינלאומי בעשורים האחרונים. יתוש הטיגריס האסייני נחשב כמעביר פוטנציאלי של מחלת הדנגה הקשה ומחלות וירליות נוספות, לכן פלישתו עוררה דאגה רבה בקרב האנטומולוגים הרפואיים בכל הארצות. ביטוי לדאגה הזו הובעה בכנסים שהתקימו באירופה בשנים 1998-1999. הדוחות שנכתבו על הכנסים הללו הביעו חשש מחדירת המין הזה גם לארץ (עמוס וילמובסקי 2000). דר' גרץ מי שהיה מנהל המעבדה לאנטומולוגיה בארץ ואחר כך מנהל האגף למלחמה במזיקים בארגון הבריאות העולמי ומגדולי המומחים בנושא חרקים מעבירי מחלות, הסכים שהסיכוי לחדירת המין הזה לארץ קיים, אבל טען שהסיכוי שיעביר את מחלת הדנגה בארץ קטן ביותר.
באוגוסט 2002 נמצאו בישראל לראשונה במושב גינתון, 5 ק"מ דרומית מזרחית לנמל התעופה לוד, פרטים בוגרים של יתוש הטיגריס האסייני . הפרטים הללו זוהו במעבדה לאנטומולוגיה. זחלים של היתוש נמצאו במצבורי צמיגים משומשים וכנראה מיובאים שאוחסנו בחוץ באזור המושב גינתון. הממצאים הללו רמזו כי גם לארץ חדר כנראה היתוש המפוספס, עם צמיגים משומשים דרך נמל התעופה בלוד. המין הזה המשיך בהתפשטותו בארצות המזרח התיכון לבנון סוריה ועוד. התפשטות יתוש הטיגריס דווקא באמצעות צמיגים משומשים היא תופעה מרתקת. ההסבר לכך נמצא בביולוגיה המיוחדת של מין זה. יתוש הטיגריס האסייני דוגר בעיקר במקווי מים זעירים, ביצי היתוש מסוגלות לעבור תקופת יובש ארוכה טרם בקיעה ולאפשר את הנדידה בין הארצות השונות באמצאות צמיגים משומשים. הוא מטיל בצמיגים משומשים המאוחסנים בחוץ בארץ המוצא. במסעם לארץ היעד הצמיגים מתייבשים, אבל הביצים שורדות. הרטבה מחודשת של הצמיגים במקום משכנם החדש תגרום לבקיעת הביצים והתפתחות ליתושים בוגרים המשלימים את הפלישה.
היתושים הבוגרים מעדיפים דם אדם. טווח התעופה קצר (300-400 מ'), אתרי הדגירה קטנים מאוד ומפוזרים בעיקר בתחומי הפרט, דבר המקשה מאוד על איתור והדברה. תכונות אלה אפשרו ליתוש להתבסס בתנאי הארץ ולהפוך מהר למין פולש, נפוץ בכל חלקיה (מיפוי 2021), מטריד מאוד בעקיצותיו ביום, בעיקר באזורים אורבנים. הדרכת הציבור בזיהוי הדגירות והשמדתן באמצעות יבוש וחיסול כל חלל ומיכל המכילים מים, הוא הכרחי.
מאז פלישתו לאירופה ב -1979, אין כל דיווח על העברה של מחלת הדנגה באירופה גם לא בישראל. דעה רווחת בין חלק מהחוקרים היא שהסיכוי להעברת הדנגה בארץ או באירופה הוא אפסי והחרדה מיותרת.
היתוש המצרי (Aedes aegypti) מין שנעלם
תופעה מאוד מעניינת ולא שכיחה כלל, היא העלמותו מהארץ לפני כ-70 שנים של היתוש המצרי (Aedes aegypti) בן משפחתו "ואחיו התאום" של יתוש הטיגריס. שניהם דומים מאוד בהופעתם ובביולוגיה שלהם. בניגוד ליתוש הטיגריס, ליתוש המצרי שני פסים לבנים בצורת קשת בצדי גב החזה.
תפוצה עולמית משני צדי קו המשווה (בין קוי הרוחב 40° באזורים טרופים וסוב טרופים). היתוש הוא המעביר של וירוס הקדחת הצהובה והדנגה הגורמים למחלות קשות. דוגרים גם במקווי מים קטנים מאוד טבעיים ומלאכותיים. התפוצה בארץ היתה מישור החוף והשפלה הפנימית (עד גובה של 300 מטר מעל פני הים), בעמק הירדן סביב הכנרת. בדיקת הספרות מתחילת המאה ה-20, מגלה מספר לא מבוטל של דיווחים בשנים 1910-1950 על מחלת דנגה שהיתה בישראל. מתברר שחלק מהדיווחים הללו הם טעות בזיהוי המחלה, כיוון שהמעביר המצוין בהם אינו מתאים כלל למחלת הדנגה, אלא לקדחת הפפטזי הנגרמת ע"י עקיצת זבוב חול. דיווחים אחרים נראים אמינים יותר, אבל אין עובדות ברורות המוכיחות שהיו מקרי דנגה בישראל. בבדיקות מעבדה בשיטות וירולוגיות, לא נמצאו הוכחות לקיום מחלת הדנגה בישראל בעבר (גולדווסר 1970).
היעלמותו של היתוש המצרי היא הדוגמא לשינוי באזורי התפוצה של מינים, תוצאה של שינוי באורח החיים של האדם או שינויים סביבתיים טבעיים או מכוונים.
מונים 3 גורמים אפשריים להיעלמתו של היתוש המצרי מהארץ:
- ירידה דרסטית בשימוש בכדים לשתיה.
- מעבר להספקת מים במערכות סגורות.
- שימוש נרחב ב- DDT וחומרי הדברה אחרים, במסגרת המלחמה ביתוש האנופלס מעביר המלריה.
החיפושית נקושית הנקודה Anobium punctatum
בשנת 2004 זוהתה לראשונה בספריה הגדולה והחשובה בארץ, נגיעות קשה מאד בספרים ישנים שהודפסו עד סוף שנות החמישים. רבים מבין הספרים הנגועים עתיקים, ייחודיים, חסרי תחליף, נמדדים לא בערך כספי, אלא בחשיבותם הלאומית המדעית ובערכם הסמלי והרגשי.
המזיקה לספרים היא החיפושית נקושית הנקודה Anobium punctatum, (משפחת האנוביתיים Anobiidae). מין זה לא היה מוכר בארץ. לפי פרופ' בודנהיימר הזכרים נוקשים בראשם בעץ, כדי למשוך את הנקבות.
נפוצה בארצות בעלות אקלים ממוזג, שכיחה באירופה ובצפון אמריקה, שם נחשבת כמזיק העיקרי לעץ מעובד ומוצריו, נייר, קרטון וספרים שהודפסו עד סוף שנות החמישים והודבקו בדבק עמילני. מתחילת שנות ה-60 נייר וקרטון אינם מיוצרים יותר מעץ והספרים המודפסים מאז אינם נפגעים יותר ממזיקי העץ המוכרים.
בשנת 1995 נמצאו באתר סגור ומקודש לאחת הדתות, מספר ספרי קודש נגועים במין הזה שהובאו לארץ. הנזק היה מזערי והאוכלוסיה לא התבססה גם לא התפשטה למוקדים אחרים. לפי פרופ' ביטנסקי (1966), היובש והטמפרטורות הגבוהות בארץ, מונעות את פעילות ההטלה של החיפושיות הבוגרות. התנאים הללו אינם מתאימים לחיפושית הזו כדי להתבסס בארץ. לעומת זאת, באולמות הקריאה ומרתפי הספריה בהם הטמפרטורה יותר נמוכה (בין 22 ל-24 מעלות) והלחות יותר גבוהה התקיימו תנאים מתאימים להטלת ביצים והתפתחות אוכלוסייה. הנזק שנגרם בלתי יאומן. בהערכה שנעשתה ע"י קבוצה ברשותו של פרופ' נברו נמצא שכמות הספרים הנגועים היא של כ- 220,000 ספרים. על נזק ברמה כזאת לא דווח בארץ גם לא בעולם.
ספרים נגועים בנקושית
חלק ניכר מאוד מהספרים היו נגועים בצורה קשה מאוד, אופיינית לפעילות של מין חיפושית זה. חורי גיחה בכריכות, מנהרות, מחילות ודפים מכורסמים בתוך הספרים. ספרים רבים מאוד מהם אינם ברי שיקום. בתוך הספרים נמצאו זחלים רבים וגלמים המתפתחים בהם. בחוץ על המדפים והספרים חיפושיות בוגרות חיות, כמות גדולה מאוד של חיפושיות מתות וכמות אדירה של נסורת ספרים, תוצרת כרסום הזחלים. בתנאים מיטיבים יתגלמו הזחלים תוך שנה, קרוב לפני השטח, בתנאים קשים יותר עד שנתיים. רמת האוכלוסיה הגבוהה מאוד, הנזק האדיר והזמן הארוך של התפתחות הדור (מביצה עד בוגר), מעידים על נגיעות שהתפתחה במשך שנים רבות. מוקד הנגיעות הראשוני נוצר מספרים נגועים שהובאו מחו"ל והוכנסו לספריה ללא בדיקה וטיפול כנדרש. החיפושית הזו בתנאי הספריה הפכה ממין חודר למין פולש. הנגיעות הודברה ע"י קירור הספרים הנגועים למינוס של שלושים מעלות למשך כשלושה שבועות. ראוי וחשוב לציין, מדביר הוא שהביא כנף של החיפושית המזיקה למעבדה לצורך זיהוי והגדרה. עובדה זו ממחישה את תפקידם החשוב של המדבירים, בסיוע לזיהוי מינים חודרים פולשים או בעיתיים.
בחיפוש אחר שיטות הדברה חלופיות לשימוש בחומרי הדברה כימיים, נערך ניסוי להדברה ביולוגית באמצעות מין הצרעה הטפילית החיה בישראל Lariophagus distinguendus. הצרעה שגודלה 1-2 מ"מ יודעת לאתר זחל חיפושית כשהוא מתפתח בתוך חלל קטנטן סגור ומוגבל כמו בגרעין אורז. הנקבה מחדירה את צינור ההטלה לגרגר האורז, עוקצת את הזחל שבו ומטילה עליו ביצה. זחל החיפושית ישמש כמקור התזונה של זחל הצרעה שיתפתח ויתגלם. מגרגר האורז תגיח הצרעה בוגרת. הוכח שלצרעה יכולת מדהימה לזהות את הנגיעות בתוך הגרעינים, להטפיל אותם ולדכא אוכלוסיות של חרקי מחסן מזיקי מזון יבש.
ניסוי עם צרעות טפיליות בספריה הלאומית:
ניסיון ראשוני לבדיקת יכולתה של הצרעה לאתר את הזחלים בספרים הנגועים ולשמש כמדביר ביולוגי פוטנציאלי לנגיעות שבהם, נערך במעבדה האנטומולוגית. לצרכי הניסוי יובאה אוכלסיה של גלמי צרעות בגרעיני חיטה ואוכלוסיה של החיפושית נקושית הנקודה ממעבדות בגרמניה, באישור האגף להגנת הצומח בישראל.
מערכת הניסוי כללה: ארגז ספרים נגועים (מסומן באות R בתמונה), ארגז ספרים נגועים מכוסים כביקורת (R8), קופסאות זחלי נקושית שהוטמעו בקרטוני הספרים (ראה תמונה) ויחידת אריזה של גלמי צרעות בגרעיני חיטה שמהם יגיחו הצרעות (ראה תמונה)
חיפושיות נוספות מזיקות לעץ שהובאו לארץ
Argas latus הקרצית הנודדת על כנפי ציפורים
בשנת 1994 זוהתה לראשונה בארץ הקרצית Argas latus ממשפחת הקרציות הרכות (Argasidae). מיני הסוג Argas הם טפילי עופות ותפוצתם באמצעות העופות. אוכלוסיות ראשונות נמצאו בסוויטה המלכותית של בית המלון המפורסם ביותר בירושלים ובקומות העליונות של שתי דירות ירושלמיות. הנגיעות נמצאה בדירות שעל הגגות והמרפסות שלהן חונות אוכלוסיות גדולות של יונים החודרות גם לדירות.
הנגיעות בכל האתרים זוהתה ע"י בני הבית שנעקצו במשך תקופה ארוכה, חלקם דיווחו שהקרציות נראות יורדות מחריצים וסדקים שבחלקים העליונים של החדרים. הקרציות שנמצאו הובאו למעבדה ע"י מדבירים ונשלחו להגדרת המין ע"י הטקסונומית הרוסיה פרופ' פיליפובה שהתמחתה בקב' הזו של קרציות ותארה אותם לראשונה מטורקמניסטן. נדידת העופות עם בוא החורף מארצות הצפון לדרום נשאה אותן לארץ הקודש. העופות הנודדים הם מהגורמים האפשריים לחדירה של קרציות וטפילים אחרים לארצות אחרות. במשך השנים נמצאו אוכלוסיות נוספות של הקרציה בירושלים, כוכב יעקב שמצפון לה, באר שבע, מעלה אדומים וגם בשדה בוקר. ממצאים המעידים על הרחבת אזורי התפוצה וגידול ברמת האוכלוסיות. הקרציה שחדרה לארץ, התבססה והתפשטה למספר אזורים, זכאית בהחלט לתואר מין פולש.
פעולות ההדברה הראשונות בחלקים הנמוכים של האתרים הנגועים נכשלו. רק כאשר נלמד אורח חייה של הקרצית והודברו הדירות בחלקים העליונים ובא גואל לדיירים. מקרי הנגיעות הללו מוכיחים פעם נוספת, כי הבסיס ההכרחי להדברה יעילה הוא הכרת הביולוגיה של המזיקים.
מדבירים היו אלה שזיהו לראשונה את פלישת חיפושית הנקודה והקרצית. תפקידם במערכת הניטור של חרקים וקרציות הוא מרכזי וחשוב, לכן מתבקש שכל מדביר הנתקל בחרק או קרציה, הגורמים נזק כלשהו ואינם מוכרים להביאו למעבדה להגדרה.
הקרצית שנעלמה Ornithodorus conicepes
קרציה שהיתה שכיחה בארץ. הסתתרה בחלקים העליונים של לולים שהיו בנוים מאבן ומקובלים בארץ טרם שנות ה-50 של המאה הקודמת. על גב הקרציה בליטות קוניות בולטות, אופיניות למין ומסייעות בהגדרה. טפילה בעיקר של תרנגולות. נמצאה ע"י תיאודור וקוסטה (1967) גם בקינים של מספר עופות בר. מאז חיסולם של לולי האבן והשיפור הניכר בתנאי הסניטציה של הלולים הפכה נדירה ביותר ונעלמה.
בשנת 1997 נמצאה אוכלוסייה גדולה שלה בדירה העליונה בבית מגורים בירושלים. כל בני הבית סבלו מעקיצות משך תקופה ארוכה, אב המשפחה פיתח תגובה דלקתית חריפה שהצריכה אישפוז וטיפול אנטיביוטי. בבדיקה שנערכה ע"י עובדי המעבדה נמצא שמוקד הנגיעות, תרנגולות שגדלו במבנה אבן בחצר. ילדי המשפחה שגידלו ובאו במגע עם התרנגולות, הם שנשאו את הקרציות אל הדירה. רק זיהוי מין הקרציה במעבדה ולימוד אורח חייה איפשר טיפול הדברתי יעיל באתרי המסתור של האוכלוסיה בחלקים העליונים של הדירה.
בסקר בשומרון שערך האנטומולוג האיטלקי בבודירי בשנים 1953-1955 נמצאה הקרצית Ornithodorus coniceps כמעבירה של החידק .Borrelia sp. שגרם לתחלואה בקדחת חוזרת אנדמית (קדחת המערות), בשכם וסביבותיה.
הזיהוי וההגדרה של הקרצית במעבדה נטע שמחה ותקווה באפשרות לפרסם מאמר על מין חדש שהתגלה כביכול בארץ, אבל סקירה של הספרות לאורך השנים גילתה שכבר בשנת 1932 פרסם פרופ' תיאודור, שהיה אנטומולוג ענק, מאמר על הקרציה הזאת וגרם אכזבה מרה.
על הקרציה Ixodes ricinus
סקרים של תפוצת קרציות בארץ החלו בשנת 1928. כבר בשנת 1934 דווח על נגיעות בכבשים, עזים וגמלים בקרצית Ixodes ricinus . הסברה כי הובאה לארץ עם בקר מחו"ל . נפוצה ביותר באירופה, צפון אמריקה והמזרח הרחוק. המחלה הידועה המועברת על ידי הקרציה היא מחלת ליים (Lyme borreliosis), נגרמת ע"י חיידק Borrelia burgdurferi . לא מוכרים בארץ מקרי מחלת הליים. הפצת מחלות ע"י קרציות היא תופעה דינמית המושפעת מנדידה של בעלי חיים נגועים בקרציה או יבוא של בעלי חיים כאלה, בעיקר בקר אבל גם חיות מחמד. הקרציה ניזונה ממספר רב של בעלי חוליות, בין השאר מדמם של ציפורים הניזונות או מקננות על פני הקרקע. נמצא כי היא ניזונה גם מציפורים נודדות הנושאות ומפיצות את הקרציות הנגועות בגורם המחלה.
אוכלוסיות של מין זה מתקיימות בארץ כטפילות לבקר וצאן באזורי ההרים בגליל, סמוך לגבול הלבנון. באזור זה מצויים התנאים הנאותים למחייתה: שטחי עשביה לחה עד גובה של כ- 20 ס"מ. ארסטר וחב' (2013) אספו באזור הזה קרציות מגוף של בקר שזוהו מורפולוגית ומולקולרית כ- Ixodes ricinus. שני פרטים של הקרציה נאספו בשיטת הדיגול Flagging – מעבר עם דגל מבד כותנה בגודל של 1X1 מ"ר על פני העשבייה. חשמל סטטי מושך את הקרציות לבד והן נאספות ממנו . בדיקת נגיעות בחיידק הליים נמצאה שלילית (בדיחי ועשוש 2019).
הגליל העליון הוא גבול התפוצה הדרומי של Ixodes ricinus. הוא נפוץ בטורקיה ונמצא ש-4% מהקרציות שם נגועות. כיוון שקיימת תנועתיות בעלי החיים, בין אם מדובר בציפורים נודדות ובין אם מדובר בייבוא צאן בקר או חיות מחמד מאזורים נגועים, בעיקר מטורקיה, הרי שקיימת האפשרות כי לישראל יגיעו קרציות נגועות. הימצאות מין זה בארץ ממחישה מאוד את הצורך בבדיקות לאפשרות נשאות חיידקי Borrelia burgdorferi והסיכון למחלת ליים גם בארץ.
יבוא קרציות לישראל
בשנים 1999-2000 הובאו לישראל מארה”ב 5 פרטים של קרציות צמודות לבני אדם השייכות ל 3 מינים. Amblyomma americanum ממדינת ניו יורק, Ixodes scapularis מניו ג’רסי – שניהם ידועים כמעבירי מחלות. קרציה מהמין Dermacentor variabilis הידועה כמעבירה של קדחת הכתמים מכלבים בארצות הברית, הובאה מאלבמה (פרט בודד) ושני פרטים נוספים הובאו מניו ג'רסי.
במקרים נוספים הוצאה קרציה מגופה של מטיילת שחזרה מדרום אפריקה מהסוג Amblyomma. קרציה נמצאה צמודה לגופה של אשה באילת שחזרה מרוסיה. קרציות נוספות שהוסרו משני מטופלים שחזרו האחד מהולנד והשנייה מליטא. הקרציות הללו הוגדרו מולקולארית כשייכות למין Ixodes ricinus, הידוע, כאמור, כמעביר את החיידק הגורם למחלת ליים. קרצית ממטופל שחזר מקרואטיה הוגדרה בשיטה מולקולארית למין Rhipicephalus turanicus. קרצית שאיננה ידועה כמעבירת מחלות.
הגדרת מיני הקרציות המגיעות לארץ צמודות לגופם של בני אדם חשובה מאוד בעיקר אם קיימים אצל האישה או האיש הנגועים סימני קליניים כל שהם. הגדרת הקרצית תאפשר זיהוי מהיר יותר של המחלה האופיינית המועברת ע"י הקרצית המוגדרת, לכן יש להעביר את הממצאים מיד למעבדה. בסקר שנערך בשנת 2001 זוהו והוגדרו מיני אקטופרזיטים מעופות נודדים שנלכדו באילת והחשודים תמיד בהעברת אקטופרזיטים והחדרתם לארץ. המינים שהוגדרו בסקר הם מסדרת הכינים הלועסות Mallophaga וקב׳ זבובי השרצגלמים שאינם נחשבים כמסכנים את בריאות האדם.
פרעושים
שלושה מיני פרעושים היו ידועים בארץ כנטפלים ומזיקים לאדם:
פרעוש האדם (Pulex irritans) מין שנעלם. פרעוש חסר מסרקות, טפיל של יונקים גדולים, נטפל לבני אדם. מאז תקופת חייהם המשותפים במערות ובהמשך במגורים חסרי רצפה קשיחה המאפשרים התפתחות הדרגות הצעירות כמו באוהלים, פחונים, צריפים וכד'. בבניה המתקדמת שבה הרצפה אטומה כהלכה, היא אינה מאפשרת אגירת חומר אורגני הדרוש להזנת הרימות, אין בה את הרטיבות הדרושה ולא יתקימו בה מוקדי דגירה. הריסוסים בבתים נגד תיקנים נמלים וכד' פגעו גם בפרעוש האדם והוא נעלם כליל מסביבתו של האדם. בסקרים של המעבדה במשך למעלה מארבעה עשורים, נמצא רק מקרה אחד בשנת 1990 של פרעושי האדם, בדגימת קרקע בגן בית בישוב יציץ שמדרום לרחובות.
פרעוש החולדה (Xenopsylla cheopis) הפך לנדיר. טפיל של חולדות ונשא של חיידקי הדבר והטיפוס המוריני. החולדות הן שהפיצו את הפרעושים ומחלת הדבר בעולם. רמת הנגיעות של החולדות בפרעוש החולדה בארץ היתה בשנות ה-50 גבוהה מאוד וגרמה לאפידמיה של מחלת הטיפוס המוריני. טיפולי ההדברה מאסיבים באמצעות איבוק ב-ד.ד.ט הורידו את רמת הנגיעות והמגפה חלפה. השינויים האורבניים הדרסטיים שהחלו בארץ בשנות ה-50 באזורים הרחבים מאוד שנבנו וכוסו באספלט ובטון, הורידו מאוד את מספר מוקדי הדגירה בקרקע של פרעוש החולדה והביאו לירידה משמעותית בנגיעות החולדות.
סקרים שנעשו מדי שנה במעבדה עד שנות ה-80 במעקב אחר רמת נגיעות החולדות בפרעושים, הצביעו החל מסוף שנות ה- 60 על השתלטות חולדת החוף (Rattus norvegicus) על אזור החוף והשפלה. פרעוש החולדה לא נמצא על החולדה המצויה (Rattus rattus) באזור תפוצתה בחלקי הארץ הפנימיים ההרריים. הנגיעות שנמצאה במדגמים של חולדות החל משנות השמונים הייתה נמוכה מאוד. בחלק מהמדגמים לא היה ממצא ובאחרים פרעוש אחד בלבד. מאז פרעוש החולדה בארץ הוא טפיל נדיר.
סקרי תפוצת החולדות ונגיעותן בטפילים נפסקו באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים. רצוי מאוד להדגיש, סקרים של תפוצת מזיקים ורמת אוכלוסייתם נכונה רק לתקופת הסקר. שינוים אפשריים עם כל שינוי אקולוגי טבעי בסביבה או שינוי מעשה ידי אדם. גם לאורח החיים של האדם השפעה על אוכלוסיית המזיקים. לכן חשוב מאד לחזור ולערוך סקרים נוספים, כדי לעקוב אחרי נגיעות החולדות ולפעול מיד עם זיהוי מוקדי נגיעות, כדי למנוע אפשרות תחלואה. למדבירים העוסקים בבקרת חולדות תפקיד חשוב במעקב הזה. רצוי לצין שאין החולדות מתות מחיידק הטיפוס המוריני, הן תמותנה מחיידק הדבר, כסימן ראשוני לאפשרות של מחלת הדבר.
פרעוש החתול (Ctenocephlides felis). הפרעוש השכיח ביותר והיחיד הנטפל בארץ כבר למעלה מארבע עשורים לאדם, לחיות המחמד בבתים ובמשק החי. הדרגות הצעירות מתפתחות גם בתוך הבתים, בחגווי הספות השטיחים וכד' בהם נאגר חומר אורגני להזנת הזחלים. אוכלוסיית בוגרים המתפתחת במשכנות האדם ניזונה מדמם של בני הבית וחיות המחמד. פרעוש החתול הוא המין היחיד בארץ מבין הפרעושים המזיק כיום לאדם, לכן עיסוקם של המדבירים במין זה בלבד.
פשפש הלול הטרופי Cimex hemipterus
בשנים 1980-1984 נמצאה נגיעות בעופות בלולים של ארבעה ישובים בפשפש מהמין Cimex hemipterus ("פשפש הלול הטרופי"). המין זוהה והוגדר גם במעבדה. הפשפש נפוץ באזורים הטרופים – במזרח הרחוק, אפריקה, דרום אמריקה ואינו מוכר מאזורים אחרים. (ש. רוזן וחב' 1987). מבנה גופו וצורתו דומים כמעט לחלוטין לפשפש המיטה המוכר והנפוץ. על פי הספרות גם הביולוגיה שלו דומה מאוד.
פשפש הלול הטרופי חי ותוקף בלולים עופות וגם בני אדם. לכן השם פשפש המיטה אינו מתאים לו כלל. עובדי הלולים סבלו מאוד מעקיצות ונשאו איתם את הפשפשים אל הבתים הסמוכים שם הם תקפו את הדיירים. נעשו פעולת הדברה מסיביות בלולים ובדירות נגועות ומאז לא ידוע על נגיעות נוספת במין זה בארץ.
פשפש המיטה Cimex lectularius
ההגירה הגדולה לארץ בתחילת שנות ה-50 והחיים בצפיפות רבה, במעברות, אוהלים, צריפים וכד', יצרו תנאים אופטימלים לעליה דרסטית ברמת האוכלוסיות של פשפש המיטה. לא מן הנמנע שגם העולים לארץ נשאו איתם לא מעט פשפשי מיטה. השיפור הדרסטי במגורים ובתנאי המחיה בארץ בשנות ה-50 ושימוש מאסיבי בחומרי הדברה נגד הפשפש ותיקנים, גרמו לירידה משמעותית ברמת האוכלוסיות. משנות ה-70 הפכו פשפשי המטה נדירים במשכנות האדם, אבל לא נעלמו מהארץ, כפי שפורסם בעיתונות ובדיווחים ע"י אלה שלא טרחו לבדוק את דיווחי המעבדה ופירסומים בנושא. נשארו מוקדי נגיעות במוסדות צפופי אוכלוסין, בתי סוהר ומעצר, פנימיות וכד'. מתחילת שנות האלפיים חזרה ועלתה אוכלוסיית פשפש המיטה לרמה מטרידה בארץ.
כינת הגוף Pediculus homanus corporis
הדעה המקובלת היא כי כינת הראש וכינת הגוף הם שני תת מינים השייכים לאותו המין כינת האדם (Pediculus homanus). שני תת המינים הללו דומים כמעט לחלוטין, פרט להבדלים מבניים זעירים ביותר, קשים מאוד לאבחנה בין השנים. אבל, כינת הראש חיה אך ורק על ראש האדם, כינת הגוף חיה ומתפתחת על גופו של האדם או על חלקי הבגדים הפנימיים. הביצים מודבקות לאורך התפרים. כינת הראש איננה מעבירה כל מחלה, כינת הגוף היא המעבירה לאדם את החידק (ריקציה) הגורם למחלה האיומה טיפוס הבהרות.
מקרי טיפוס הבהרות אפידמי ותמותה נרשמו בירושלים בתקופת מלחמת העולם הראשונה בשנים 1915-1917. המחלה נגרמה ע"י כינים שהובאו עם מהגרים לארץ. מאז אין כל עדות להימצאותן של כיני גוף בארץ פרט למקרה בודד, בשנות ה-80 במאה הקודמת שבו נמצאו כיני גוף בבגדים של עולים חדשים מאחת הארצות האפריקאיות.
נמלת האש הקטנה
נמלת האש הקטנה היא מין פולש. נצפתה וזוהתה לראשונה בעמק הירדן בנובמבר 2005. חדרה כנראה לארץ עם בולי עץ מיובאים מגבון למפעל קלט אפיקים 5 עד 8 שנים קודם לכן.
נמלה זעירה מאוד בצבע אדום. הפועלות בגודל 1-1.5מ"מ המלכות כ-0.5 ס"מ. נמלה דו מותנית, שתי חוליות מחברות בין החזה לבטן. בקצה הצד הגבי של החזה זוג קוצים, המאפין את המין הזה. אזור מחייתה המקורי בדרום אמריקה. התפשטה ברחבי העולם באמצאות הסחר בעצים, מוצרים חקלאים וחומר צמחי אחר.
נמלת האש מהווה מטרד לאדם, עקיצותיה גורמות לכאב וצריבה בעור. מטרידה מאוד דיירים בבתים, בחצרות וחקלאים העובדים בגן ובשדה. נזק עלול להיגרם גם לחי ולצומח ע"י מין זה.
הרחבת התפוצה לישובים אחרים נעשית ע"י האדם המעביר קרקע וכל חומר צמחי אחר ממקום אחד לשני. תפוצתה התרחבה מאד כמעט לכל חלקי הארץ בעקבות סחר מסיבי של עציצים ממשתלות נגועות. חוסר הבנה של גורמי הפיקוח עם הזיהוי הראשוני של הנמלה בארץ, בצורך להטיל סגר מידי על העברת חומר צמחי, בעיקר ממשתלות למקומות אחרים, הביא להרחבת התפוצה עד למרחבי הנגב הצפוני ואולי כבר דרומה יותר.
חשוב להדגיש את הדיווח של טל ויינברג (קוטיקולה ספט' 2020), על מקרה אנפילקטי (אלרגיה קשה) של נער שנעקץ ע"י נמלת האש הקטנה והסכנה שבעקיצות האלה לבעלי הרגישות .
התיקן Blatta furcata והתיקן המזרחי Blatta orientalis
שלושה מיני תיקנים מוכרים כדיירי קבע במשכנות האדם: התיקן האמריקאי, התיקן הגרמני ותיקן הפסים החום. במספר פרסומים מצוין מין נוסף החי והמתפתח כביכול בבתים, התיקן המזרחי (Blatta orientalis). במעקב של המעבדה לאנטומולגיה של משרד הבריאות במשך יותר מארבעה עשורים, לא דווח ע"י מדבירים או אזרחים על חדירה של מין זה לבתים. התיקן המזרחי אינו חי ומתפתח במשכנות האדם.
התיקן המזרחי שחור, גוף הנקבה רחב, הכנפיים מנוונות. לזכר כנפים קצרות שאינן מכסות את הבטן והם אינם מעופפים. תיק הביצים שחור, דומה במבנה לזה של התיקן האמריקאי וגם הוא מכיל 16 ביצים.
בשנת 1981 אסף החוקר Bohm באזור הראל בהרי ירושלים ובהר תבור תיקנים שחורים הדומים לחלוטין לתיקן המזרחי, פרט לכנפי הזכר שהן הארוכות מעבר לבטן. נקבע כי מין זה שייך גם הוא לסוג Blatta, קרוב מאוד לתיקן המזרחי והגדרתו Blatta furcata. "משעשע" שפרטים של מין זה חדרו דרך מערכת הביוב, דווקא לאמבטיה בדירת הקרקע בירושלים של כותב מאמר זה (דווח המעבדה 1988-1990).
בבדיקה הסתבר כי האוכלוסיה מתפתחת בגינה שבחוץ. לעיתים חדרו מספר פרטים פנימה שגם יצאו לאחר "בילוי" קצר באמבטיה. נאספו תיקנים כאלה לגידול מוצלח במעבדה. אורח החיים דומה לזה של תיקן מזרחי. יש להניח בסבירות גבוהה, כי בעבר הרחוק נמצאו גם פרטים של תיקן מזרחי שחדרו באקראי לבתים. לכן היה מי שפרסם בטעות כי תיקן מזרחי חי ומתפתח בתוך בתים.
החיפושית הפולשת מלדרה מטרידה (חומיני)
מלדרה היא חיפושית בגודל 7-9 מ"מ השייכת למשפחת הזיבליתיים לקבוצת זבלי הפרחים. הבוגרים ניזונים מפרחים ועלים, הזחלים המתפתחים בקרקע ניזונים משורשים או ברקבובית של צמחים.
מין שפלש לארץ בסוף שנות ה-70 או בתחילת ה-80 מאירן, בתקופת המהפכה החומינית, לכן מכונה "חומיני" בציבור. מעריכים כי המלדרה הוכנסה לארץ על ידי ישראלי שחזר מביקור מאיראן והביא עמו צמח נגוע. גם פה מדובר בתופעה של פולש שאין לו עדיין אויבים בשטח המווסתים את רמת האוכלוסיות המתרבות. פעילות אוכלוסיות גדולות מאוד של החיפושיות הבוגרות בשעות החשכה הטרידה מאוד את התושבים. לאחר כמה עונות מטרידות רמת האוכלוסיות "החומניסטיות" התאזנו ודעכו.
מכיוון שהדרגות הצעירות מתפתחות בקרקע, פעולות ההדברה בתכשירים כימים לא הועילו, פרט לזיהום מיותר של הסביבה בכימיקלים. עמעום או כיבוי אורות בשעת פעילות הבוגרים בערב באזור נגוע הועיל יותר.
מזה שנים רבות אין במעבדה כל רישום על הטרדה של מלדה מטרידה.
חרקי מחסן מזיקי מזון יבש מיובאים
חומרי גלם המיובאים לארץ למפעלי מזון או מזון מיובא עלולים להיות מוקד נגיעות בחרקים שאינם מוכרים בארץ. נגיעות כזו אפשרית גם במפעלי מזון המנהלים מערכת אבטחת איכות קפדנית ביותר. רוב המינים של חרקי המחסן הם קוסמופוליטים בתפוצתם. בבדיקות מזון הנערכות במעבדה נמצאו מיני חרקי מחסן שאינם מוכרים בין המינים הנפוצים בארץ. בפולי קקאו מיובאים נמצאו חיפושיות מהמין Ahasverus advena, מין נפוץ באזורים טרופים, מזיק למוצרים מעופשים שאינו מתרבה בלחות יחסית שמתחת ל-65% ואינו מותאם לתנאים בארץ כדי להתבסס בה ולהפוך מין פולש. תרגום שמו האנגלי של המין "חיפושית הגרגרים הזרה" יאה לו. בפולי קפה נמצאו שני מינים במשלוחים שונים: חיפושית פולי הקפה Araecerus fasciculatus, מין שגודלו 3-5 מ"מ ו"נובר פולי הקפה" Stephanoderes coffeae, חיפושית קטנה שגודלה 1.2-1.7 מ"מ. שני המינים הללו הובאו גם בעבר אך אין שום דיווח על המשך התפתחותם בארץ (ש. נברו 2001). חיפושית העכביש Ptinus fur שגודלה 2-3 מ"מ נמצאה במזון מיובא. מין המזיק למוצרי מזון יבש, גרעינים, פירות מיובשים וכד'. עורית הגרגרים Trogoderma granarium שגודלה 2-3 מ"מ, נמצאה בבדיקות המעבדה רק לעיתים נדירות מאוד. מין זה מזיק בעיקר לגרגרים למיניהם ומוצרי מזון. היה נפוץ מאוד בארץ עד שנות השבעים ומאז תפוצתו הצטמצמה מאוד והוא הפך למין נדיר (נברו וחב' 1991).
סיכום ומסקנות
תפוצתם של בעלי חיים ורמת האוכלוסיות אינה קבועה ומשתנה לעיתים במהירות רבה. התופעה בולטת מאוד בחרקים מזיקים לאדם ולרכושו ממספר אפשרי של סיבות שהוזכרו במאמר זה. אין להסתמך על נתוני סקרים שנערכו כבסיס להתייחסות ולקבלת החלטות באשר לטיפול במזיקים הללו. מעקב רציף אחרי תפוצת המזיקים, רמת אוכלוסיות ונושאים נוספים כמו, רמת הנגיעות של המזיקים בגורמי המחלה שהם נושאים, הוא הכרחי למניעת נזקים אפשריים לאדם ולרכושו. האחריות לביצוע המעקב היא של המחלקה למזיקים במשרד להגנת הסביבה. המעבדה לאנטומולגיה של משרד הבריאות מבצעת מעקב שנתי קבוע לגבי יתושים, זבובי חול וחרקי המחסן מזיקי המזון היבש. השירות שנותנת המעבדה בזיהוי והגדרת חרקים ומידע על הביולוגיה שלהם למדבירים, תברואנים, לציבור, למחלקות התברואה למיניהן וגופים נוספים, משרת מאוד את המעקב אחרי המזיקים ומספק מידע רב. כבר שנים רבות מידי לא נערך סקר על נגיעות החולדות בפרעוש החולדה. לסקר כזה חשיבות רבה ויש לבצעו.
הערת העורך
תופעת המינים הפולשים ונזקיהם הקשים לאדם ולסביבה מדאיגה מאוד. בשנים האחרונות פלשו לישראל שני מיני טרמיטים: הטרמיט הקאריבי Cryptotermes brevis וטרמיט-העל הפורמוסי Coptotermes formosanus. מבין שניהם הטרמיט הפורמוסי מופיע ברשימת 100 המינים הפולשים הגרועים בעולם (יחד עם נמלת האש הקטנה ויתוש הטיגריס האסייני המתוארים במאמר זה). הוא נחשב למסוכן ולמזיק ביותר בעולם מבין הטרמיטים.
במהלך חיפושו אחר מזון (תאית) גורם הטרמיט הפורמוסי לנזקים בפלסטיק, בבטון ובמתכות רכות. נזקיו עלולים לבוא לידי ביטוי במגוון תחומים: פגיעה בתשתיות תת-קרקעיות של אינסטלציה, חשמל ותקשורת ובתשתיות מבוססות עץ, כמו בתים ואדני רכבת, פגיעה בחקלאות ובגינון, דחיקת מינים אחרים של טרמיטים ותקיפת מינים רבים של עצים חיים. מושבה יחידה של טרמיטים מסוג זה יכולה להכיל יותר מ-10 מיליון פריטים. קיימות עדויות על נזקים כלכליים כבדים שגרם הטרמיט: באר צות הברית הוערכו עלויות הטיפול השנתיות בו בכמיליארד דולר.
התפשטות מינים פולשים היא תופעה בין-לאומית המושפעת מתהליכים גלובליים ובהם תעבורה מסיבית בין מדינות, מסחר, הרחבת אוכלוסייה ושינויי אקלים. עם זאת, הנזקים הנגרמים מתהליכים אלה בתחומי האקולוגיה, הבריאות והכלכלה דורשים מניעה וטיפול ברמה המקומית-מדינתית. קיימות מסגרות בין-לאומיות, כמו אמנות לשמירה על המגוון הביולוגי ומניעת נזקי מינים פולשים, הנשענות על מנגנוני יישום נפרדים בכל אחת מהמדינות המחויבת למסגרות אלה.
מדינת ישראל חתומה על אמנות בין-לאומיות שונות, אך על-פי דו"ח מבקר המדינה 'מניעת נזקי מינים פולשים ושמירה על המגוון הביולוגי, מאי 2022' ישראל הציגה התקדמות לא-מספיקה ברמה הלאומית ביישום הנחיות לניהול ובקרה של המגוון הביולוגי ולמניעת מינים פולשים ולא נצפתה האטה בהתפשטות מינים פולשים. על-פי הדו"ח, משרדי הממשלה הנדרשים להתמודד עם הבעיה אינם ערוכים ואינם מנהלים את הסיכונים ואת אפיקי הפעולה הנדרשים למניעת הנזקים ולצמצומם.
לפי דו"ח מבקר המדינה יתכן ופלישת הטרמיט הפורמוסי לישראל היתה יכולה להימנע אילו המשרד להגנת הסביבה היה מבצע תהליך של הערכת סיכונים לפלישתו, יוצר תוכנית למוכנות מוקדמת להגעתו וקובע מערך פעולות חירום שיכלו למנוע את התבססותו והתפשטותו המהירה של הטרמיט בארץ. אילו המשרד להגנת הסביבה לא היה משתהה כשנה וחצי בבירור וטיפול בהתפשטות הטרמיט ופועל באופן מיידי ואגרסיבי עם קבלת הדיווח הראשוני על דבר הימצאותו בפתח תקווה (במאי 2019), יתכן וניתן היה להכחידו מישראל.
קיימת חשיבות רבה למניעת הכניסה של מינים פולשים במעברי הגבול, אך הפיקוח המתקיים בתחום זה מצומצם ואין בו כדי לספק את המענה הדרוש לבעיה חשובה זו. "בישראל אין בודקים ייעודיים למינים פולשים שאינם מזיקים לצומח. פתרונות המבוססים על רצון טוב של מפקחים מטעם משרד החקלאות והמכס, הם חלקיים, אינם נותנים מענה לכלל אפשרויות החדירה ואינם יכולים להכיל את כלל הבדיקות הנדרשות למניעת כניסת מינים פולשים. המשרד להגנת הסביבה מגדיר את נושא הפיקוח בגבולות כבעייתי" (דו"ח מבקר המדינה).
יחד עם דברי הביקורת ותיאור הכשלים, יש לברך ולעודד פעולות מוצלחות שבוצעו ומבוצעות כיום לזיהוי מוקדם וטיפול אפקטיבי במינים פולשים, כמו אלה המתוארים במאמר זה וכמו זו שדווחה לאחרונה, בה סוכל ניסיון חדירה של 'הנמלה הארגנטינאית' Linepithema humile במשלוח סכך מסין שיועד לסוכה.
מידע נוסף:
מינים מזיקים לאדם ולרכושו שפלשו לארץ, מינים שנעלמו או הופיעו מחדש – צפייה בהרצאתו של עמוס וילמובסקי שהתקיימה במסגרת מפגשי 'קוטיקולה LIVE' ב 22/6/22
תודה. כתבה מרוכזת ומעניינת
כמו תמיד מעניין וממצה כל הכבוד לכול החומר שאתה מעביר. מה עם יותר חומר על קרצית המערות וזבוב החול .
בברכה והערכה רבה
גבי אביסרור מדביר תברואן והנדסאי איכות סביבה