זבוב הבית הקטן

בתקופת האביב ובתחילת הקיץ, מופיעים בכל שנה, אוכלוסיות גדולות מאד של זבובים, החודרים לבתים ומבנים.

הזבובים הללו  מרחפים בחלל ללא הרף, בתעופה מאד אופיינית המפרה את שלוותם של בני הבית. באזורים הנגועים נגרם גם נזק כלכלי למשכירי הצימרים.

מה בין זבוב הבית לזבוב הבית הקטן?

הזבובים המטרידים הללו, דומים להפליא בצורתם ודגם הצבע שלהם, לזבוב הבית המוכר היטב לציבור (Musca domestica). הם שיכים למין, זבוב הבית הקטן, המוכר גם בשם פניה (Fannia canicularis) . בסוג פניה מוכרים  12 מינים בארץ. 11 מינים מאכלסים יערות, חורשים, או מקומות מוצלים אחרים והם אינם חודרים  כלל לבתים. קל מאד לזהות את זבוב הבית הקטן, כאשר הוא מעופף בצורה אופיינית בחלל המבנה. בנגוד לזבוב הבית, אין זבוב הבית הקטן, נוהג לנחות על בני אדם ולהציק להם במגע עם עורם, או לבוא במגע עם מזונם. לכן אינו ידוע, כמעביר מחלות מאתרים נגועים או מזוהמים.

זבוב הבית, גדול אך במעט מזבוב הבית הקטן. אבל אין סימן זה מתאים לזיהוי ודאי בין שני המינים. בשעת עמידת המנוחה, מכסות כנפי זבוב הבית הקטן זו על זו, בנגוד לפריסת הכנפיים של זבוב הבית היוצרת צורת משולש.

המעוניינים בזיהוי ודאי, יבדקו בהגדלה, את העורק הרביעי בכנף. הוא ישר בזבוב הבית הקטן, יוצר פיתול זוויתי לקראת סופו בזבוב הבית.

זבוב הבית הקטן, דוגר כמעט אך ורק בלשלשת עופות. לא נמצא דוגר בהפרשות שברפתות. זו הסיבה שהאוכלוסיות הגדולות מתפתחות בעיקר באזורי ההר שבהם משקי לול רבים, במועצות המקומיות של גליל עליון, מרום גליל, מעלה יוסף ופרוזדור ירושלים.

ההנחה היא שריכוז האמוניה הגבוה שבלשלשת, הוא המושך את הנקבות להטלה. 
מין אחר של הסוג פניה Fannia scalaris שאינו חודר באופן מובהק לבתים, דוגר בעיקר בהפרשות בני אדם ובעלי חיים. המין הזה מצוי באזורים שבהם מחנות למיניהם, או אזורי מגורים שבהם המערכות הסניטריות אינן מוסדרות.

רימות זבוב הבית הקטן, שונות לחלוטין במבנה, בצורה ובצבע מרימות זבוב הבית. הן ניכרות בעיקר בזיזים היוצאים מפרקי גופן. צבען חום אדמדם וחלקיקי הלשלשת הנדבקים לגופן מסוות אותן היטב. גלמי זבוב הבית הקטן, דומים במבנה החיצוני ובצבע לרימות. איתור וזיהוי הרימות והגלמים הללו, באתרי הדגירה הכהים קשה במיוחד. יש צורך לעיתים, לבדוק דגימות במעבדה בסיוע מכשור אופטי. לעומתן רימות זבוב הבית הלבנות, בוהקות בלשלשת הכהה וקל לזהות אותן ואת הגלמים החומים שחורים.

האביב – תקופת הפעילות העיקרית של זבוב הבית הקטן

הטמפרטורה המיטבית לפעילותם של זבובי הבית הקטן 24-25 מעלות. בתחום הטמפ' הזו, באביב ותחילת הקיץ, הנקבות מטילות והאוכלוסיות גדלות מאד. בחודשי הקיץ החמים, בד"כ החל מיולי הפעילות דועכת לשעות מנוחה ארוכות. האוכלוסיות מצטמצמות מאד ואינן מהוות מטרד. לעיתים בשלהי הקיץ תחילת הסתיו, קימת עליה מסוימת ברמת האוכלוסיות. בישובים שבהם לולים ואינם באזורי ההר, הטמפ' הממוצעת כבר באביב תחילת הקיץ גבוהה יותר. אוכלוסיות של זבובי הפניה, עלולות להופיע לפרק זמן קצר וההטרדה מהן מזערית.

נקבת זבוב הבית הקטן מטילה בתקופת פעילותה, מספר הטלות. בכל תטולה כמות הביצים  גדולה כמו בזבוב הבית. זמן ההתפתחות מביצה עד לבוגר 16-20 יום, ארוך פי 2-3 מאשר בזבוב הבית.

לשלשת העופות היא מוקד דגירה מועדף גם של זבוב הבית. זמן ההתפתחות של זבוב הבית מביצה לבוגר 8-10 ימים. אוכלוסיות הרימות של זבוב הבית גדלות במהירות והן הדומיננטיות בלשלשות, מונעות התפתחות של רימות זבוב הבית הקטן. לכן עד סוף שנות השמונים של המאה הקודמת, ההופעה של האוכלוסיות הגדולות והמטרידות של זבוב הבית הקטן, לא היתה נפוצה.

הדברת זבוב הבית שונה לחלוטין מהדברת זבוב הבית הקטן

בעבר, ממשק ההדברה של רימות זבוב הבית, התבסס על ריסוסים תכופים של מוקדי הדגירה, בתכשירים שהיו בשימוש זרחנים אורגנים, או פריתרואידים. התוצאה היתה התפתחות תנגודת חריפה לתכשירים הללו. 
באותן השנים אושר והוכנס לשימוש התכשיר צירומזין שהוא מוסת גידול חרקים (מג"ח-IGR). התכשיר הזה שהוא ידידותי לסביבה לאדם ובעלי חיים, נמצא יעיל מאד בקטילת רימות זבוב הבית. שיטת ישום מעניינת, היא דרך האבסת העופות במזון, המכיל את התכשיר ( בשמו המסחרי לרודקס) המגיע עם הלשלשת אל אתרי הדגירה, בלשלשת שמתחת ללול. תוצאת הלוואי של הצלחת התכשיר הזה, שבלשלשת נותרה אוכלוסיה מזערית של רימות זבוב הבית, המפנה את הביוטופ הזה, להתפתחות זבוב הבית הקטן לאוכלוסיות גדולות.

עם ההופעה של האוכלוסיות הגדולות של זבוב הבית הקטן, התעוררו קשיים בהדברתן. הסתבר שהריכוזים הנמוכים שבהם קוטלים המג"חים את רימות זבוב הבית, אינם יעילים כנגד רימות הפניה. נמצא כי  הריכוז הנדרש כדי לקבל קטילה יעילה, גבוה פי חמש ויותר מהריכוז הקוטל את רימות זבוב הבית.  שימוש בתכשיר המג"ח בריכוזים כאלה, אינם כלכלי וכדאי. הטיפול היעיל ההכרחי והיחידי, הוא בפינוי כל הלשלשות מהלולים ומהאזור, למתקן מתאים, מיד עם בוא האביב. לאחר הפינוי, ריסוס הקרקע בתכשיר שארתי שיועיל לפרק הזמן שבו זבוב הבית הוא מטריד ובעיתי. הטיפול הזה במועד, ימנע או יצמצם מאד את הופעת הגל הראשון של הבוגרים, תמנע או תצומצם מאד ההטלה הראשונה. הזבובים הבוגרים נוטים בשעות החמות של היום, לנוח על משטחים מוצלים וקרים יותר. ריסוס משטחים כאלה בהם נצפים בוגרים, עלול להוריד רמת אוכלוסיית הבוגרים ולהקטין את כמות ההטלות.