עמוס וילמובסקינפרדים מד"ר שמואל מורן
ד"ר שמואל מורן, אשר הלך לעולמו ב 15/12/25 היה האורים והתומים בישראל בנושא מכרסמים וחולייתנים מזיקים. הוא לימד, הכשיר ובחן מאות מדבירים לאורך עשרות שנים. היה מומחה מספר אחת בתחומו וסייע רבות לחברות ההדברה כמו גם לארגון המדבירים. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים. היה מבין אנשי האקדמיה הבודדים שהבין את חשיבות מקצוע ההדברה ואת הפערים בין חוקים ותקנות שנכתבים ע"י עורכי דין ואנשי מנהלה לבין צורכי השטח והאתגרים העומדים בפני העוסקים בבקרת מזיקים. שמואל יעץ לא פעם, סייע בכתיבת מאמרים במגזין והתארח פעמיים במפגשי "קוטיקולה LIVE" אשר נערכו בתקופת הקורונה. יהי זכרו ברוך.
ד"ר שמואל מורן הפתיע לצערנו הרב את כל חבריו ומכריו והלך לעולמו ב-15/12/2025. שמואל היה ביולוג ואקולוג, בוגר מוסמך ודוקטור של אוניברסיטת תל-אביב. שמואל עבד באגף להגנת הצומח במשרד החקלאות והתמחה בנושא של החולייתנים והחלזונות המזיקים בחקלאות. כאיש רציני ומסור לעבודתו, במחקר ופיתוח שיטות הדברה למניעת נזקים של חיות בר, צבר ידע רב והיה לבר סמכא אחד והיחיד בנושאי החולייתנים החלזונות המזיקים בחקלאות ולחולדות המאיימות על בריאות האדם באזורים אורבנים .
שמואל הדריך ויעץ לחקלאים, לתעשיית המזון, לחברות הדברה ותכשירי הדברה, למשרד להגנת הסביבה ולמשרדי ממשלה אחרים. הוא היה המרצה בקורס חולייתנים מזיקים בפקולטה לחקלאות. מאמצע שנות השמונים לימד על הדברת חולדות עכברים בקורסי הדברה. שמואל היה מרצה קפדן ודאג להטמיע בתלמידיו את כל החומר הנדרש. מותו השאיר את הנושאים הללו יתומים.
שמואל הוציא לאור שלושה ספרים, "חולייתנים מזיקים והדברתם", "חלזונות המזיקים לחקלאות בישראל", "חיות בר בחקלאות, נזקים של יונקים ועופות בחקלאות". פרסם 39 פרסומים בעיתונות המדעית, 81 מאמרים בעיתונות המקצועית בישראל, 73 דו"חות מחקר. השתתף בכנסים בינלאומיים וארגן כנס בינלאומי בנושאים הללו בארץ.
ונימה אישית, שמואל חבר אלי באמצע שנות השמונים כמרצה בקורס ההדברה. יחד עם שותף נוסף ד"ר זלמן גרינברג ז"ל, ערכנו סקר ארצי של מכרסמים ביתיים, הטפילים בפרותם ובגופם שפורסם במאמר ובכנסים. על הנושא הזה הוזמנו שמואל ואני להרצות בסין והצטרפה למסע גם לאה רעייתו של שמואל. הידידות האמיצה שהתפתחה בנינו סחפה גם לחברות הדוקה בין משפחתית. עם מותו אבדנו חבר אהוב, העיניים דומעות והצער גדול. היינו ארבעה לאה ושמואל, אני ותקוה, נשארנו לצערנו שלשה, אבל את שמואל לא נשכח ועל לאה נשמור.
