פיתוי מסוכן

Mark Vander Werp, PestPro 9-10/21 (6-9)

תחנות האכלה למכרסמים הן אחד האמצעים העיקריים והיותר יעילים המשמשים את מנהלי בקרת המזיקים בעת ביצוע פעולות הדברה למכרסמים. מלבד היותן קטלניות, הפיתיונות שבהן משמשים כאמצעי חשוב ונפוץ ביותר לניטור, מעקב ובקרה אחר פעילות מכרסמים. אך ניתן גם בקלות ליפול בפח. קראו את המאמר החשוב הזה לפני הביקור הבא שלכם אצל הלקוח

נתחיל בבוחן קצר...

שאלה: מי אכל את הפיתיונות המוצגים בתמונות למעלה?
רמז: באף אחת מהתמונות הפתיונות לא נאכלו ע"י מכרסם
תשובה בסוף המאמר

תחנות האכלה למכרסמים מתפקדות בצורה מעט שונה משאר אמצעי בקרת המזיקים העומדים לרשות המדביר. אחד ההבדלים הברורים הוא שתחנות האכלה אינן תופסות פיסית את מזיק המטרה. רוב מדבירי המזיקים רואים בתכונה זו דווקא יתרון – פחות פגרי מכרסמים מסריחים שצריך לקחת בתא המטען, נכון? ובכן, יש לכך גם די הרבה השלכות שליליות. החיסרון המובהק הוא שהמכרסם חייב למות באיזשהו מקום, כמו לדוגמה בתוך חלל קיר פנימי (וריחני), סיטואציה שתגרום ללקוח באופן תת-הכרתי לחפש בפעם הבאה חברת בקרת מזיקים אחרת. או גרוע מכך, המכרסם עלול למצוא את עצמו בקיבה של כלב, חתול או טורף כלשהו ובכך הרעלים הספוגים ברקמות עוברים הלאה בשרשרת המזון.

אבל, אין בכוונתי לעסוק במאמר זה בזכויות ההומניות שנשללות מהמכרסמים המתים, אלא בבעיה גדולה הרבה יותר הקיימת בשיטת 'האכל ושחרר' המיושמת בתחנות.

כיצד לימדו אותך לתפעל תחנת האכלה למכרסמים, זה בטח הלך ככה: 1. פתח תחנה 2. בדוק פיתיון 3. החלף פיתיון במידה ונאכל או ישן 4. נקה גללים ולכלוך 5. סגור תחנה 6. תעד ממצאים. אם רוב הפיתיון נאכל רשום 'פעילות גבוהה' אם רק מעט חסר רשום 'פעילות נמוכה'.

למרבה הצער, שיטת התפעול הזאת מותירה את השאלה החשובה ביותר ללא מענה: מי אכל את הפיתיון?

כידוע, הפעולה הראשונית עליה מתבססת ההדברה המשולבת היא הגדרת המזיק. דילוג על שלב זה יקשה עלינו מאוד בפתרון בעיית המזיקים וכפועל יוצא מכך רמת שביעות רצונו של הלקוח תפגע.

אילו רעלי מכרסמים היו מושכים רק מכרסמים, כנראה שלא הייתה כאן בעיה, אך זה ממש לא המצב! בחינת הרכיבים הבלתי רעילים הנפוצים בפיתיונות תסביר לנו מדוע. פיתיונות מכילים קמח, שיבולת שועל, סוכר, מולאסה (סוג של סירופ מתוק), שמן ומגוון גרעינים. רכיבים אלו אטרקטיביים למגוון גדול של בעלי חיים. למעשה, חלק מהמוצרים האלה נמצא ברשימת המכולת שלך. אודה על האמת, כשאני פותח אריזה חדשה של קוטלי מכרסמים אני מסניף את תוכנה והוא מריח לי ממש טוב! אני בטוח שהרבה נמלים, תיקנים, חלזונות, עכברים ויונקים אחרים מרגישים כך גם.

בקר מזיקים אשר פותח תחנת האכלה, מחליף את הרעלים ומתעד רק 'פעיל/לא פעיל' מפספס הרבה. האם היינו פועלים באופן שונה לו ידענו שתיקן ביקר בתחנה ולא חולדה נורבגית? בוודאי! נכון? מניסיוני, בקרי מזיקים אינם מקדישים תשומת לב לתיעוד מידע חשוב זה.

אז בואו נעצור רגע ונבחן את העובדות המוצגות לנו בעת פתיחת תחנת האכלה. על מנת לבחון טוב יותר את מה שאנחנו רואים בואו נקרא לסיטואציה בשמה: אנחנו למעשה בזירת פשע!

קורבנות ועדי ראיה

מידע על הקורבנות ועדי הראיה לרוב חסר, מכיוון שתחנות ההאכלה בד"כ ריקות כאשר אנחנו בודקים אותן. כאשר יש גופה, אין צורך לסמן אותה בגיר – אבל צריך לתעד באיזה מין מדובר.

לרוב, לפני שהקורבן מת, הוא משאיר עדויות מאחור, זו הזדמנות פז להתאים סמני כרסום או חומרי קינון למין המזיק. זה משתלם מאוד במיוחד כאשר יש רק עדויות אבל אין גופה. אם יש גופה, עליך להכין את עצמך לתפקידך כקברן ולקחת את החבר אתך (קרא את תווית התכשיר בקפדנות אם אתה לא מאמין לי)!

במקרים אחרים לא תהיה גופה אך יהיו עדויות ראייתיות! לעיתים תמצא בתחנה הפתוחה נמלים או מזיקי מזון בפעולה. למד את התנהגותם וסמניהם וקטלג אותם 'כשותפים לדבר עברה'. עכשיו כישורי ה CSI (סדרת משטרה אמריקאית) שלך נדרשים. יכולים להיות סוגים שונים של עדויות לחקירה, כמו: סמני כרסום, תביעות רגליים, פרווה, עצמים זרים, פסולת ו – ניחשת נכון – צואה!

מדע לימודי הצואה נקרא סקטולוגיה (scatology) אבל אם הלקוח שלכם איננו בענייני שפה תקנית פשוט תקראו לצואה בשמה. מה שחשוב בסופו של דבר הוא שסמני המכרסמים, החרקים או החלזונות יזוהו במהירות. אל תהיו טירונים ואל תתעדו נזקי תיקנים ומכרסמים כזהים.

מכרסמים – עדויות לפעילות מכרסמים ניתן לזהות ע"י הימצאות גללים וסמני כרסום הנראים כחריצים על גבי הפיתיון או הפלסטיק של תחנת ההאכלה. ניתן להבדיל בין פעילות חולדות לפעילות עכברים על-פי גודל הגללים ורוחב סמני הכרסום- אצל עכברים רוחב סמני השיניים החותכות העליונות הוא כ-2 מ"מ ואורך הגללים כ-6 מ"מ ואצל החולדה הנורבגית 3-4 מ"מ ו 19 מ"מ, בהתאמה. גודל סמני הכרסום והגללים של חולדת העליות הם באמצע בין עכברים לחולדות נורווגיות.

גללים יכולים להיות די שונים בגודלם ואינם מאוד מועילים כשכמותם קטנה. לדעתי, סימני כרסום יכולים לשמש כסמני זיהוי מפלילים טובים בהרבה.

חרקים – נגיסה של חרק אחד תהיה קשה לאבחנה ללא אמצעי הגדלה מתאימים, אך כאשר מספר חרקים ניזונים מפיתיונות בפורמולציית בלוק הוא מקבל מראה חלקלק, כאילו מישהו שייף אותו בנייר זכוכית.

גללי חרקים הם בעלי קצוות קהים ולאורכם חריצים המקנים להם מראה גס של חבית עץ. החריצים הללו נוצרים ע"י איברים מיוחדים המתרחבים בזמן יציאת הצואה מהגוף ותפקידם לסחוט את הפרשות החרקים מהנוזלים שבהם ולהחזירם לגוף לפני סילוק הצואה. הפעולה הזאת שומרת על החרק מפני התייבשות ומספקת לבלש הזהיר סימן חיוני!

חלזונות וחשופיות המהווים יחד את מחלקת החלזונות (Gastropoda), אינם נחשבים למזיקים משמעותיים בתעשייה שלנו, אבל עלולים להזיק לתוכניות בקרת מכרסמים. הם עושים זאת ע"י אכילה רעבתנית של פיתיונות והפיכתם להרבה פחות טעימים. קשה לטעות לגבי הנתיבים שלהם: שובלים ריריים, חלקלקים וערמות צואה מלופפת.

תוודאו שאתם משקיעים מאמצים בבקרת הנוכלים הריריים האלה ברגע שאתם מזהים את הופעתם, אחרת הם ימשיכו לחסל את הפיתיונות שלכם.