מערכת קוטיקולהמדביר החודש: “איתי הלוכד”
איתי פוטש, העונה לכינוי “איתי הלוכד” (39, נשוי + 2), עוסק באופן מסחרי בלכידת בעלי חיים כ-14 שנה. “לאחר ניסיונות לעבוד בכל מיני משרות שלא התאימו לי, הגעתי למסקנה שאני צריך לעסוק בדבר שאני אוהב וחי אותו מילדות (ויש אומרים שגם מוכשר בו) ואז בעצם התחלתי בעיסוק של לכידת בעלי חיים. בעיקר נחשים ומכרסמים אך גם ציפורים, עטלפים וכל בעל חיים שנקלע לסביבת אדם ואינו רצוי שם. המוטו היה אז – אני לוכד את בעל החיים ומשחרר אותו בטבע! גם אם זה מהווה סיכון רב עבורי, עדיין אעשה הכל כדי לא לסכן את בעל החיים! למרבה ההפתעה מצד הורי, הצלחתי להתפרנס יפה מהעיסוק. עד שבשלב כלשהו, התחילה אופנה חדשה, כל מדביר או חברת הדברה התחילו לפרסם שהם מספקים גם שירותי לכידת בעלי חיים. כשראיתי שאני ממש מתקשה להתפרנס הבנתי שאין ברירה – “אם אתה לא יכול להלחם בהם, הצטרף אליהם”. בשנת 2008 הוצאתי רישיון הדברה (מס’ היתר 1858)”.
כבר בילדותו בראשון לציון היה פוטש מבלה שעות על גבי שעות בלכידת בעלי חיים. בזמן שחבריו היו במגרש המשחקים או בכיתת הלימודים הוא היה מטייל בשדות ומחפש בעלי חיים. “מצד אחד ריתק אותי עולם החי ומצד שני עקב ליקוי למידה, היה קשה ללמוד על עולם החי מקריאה בספרים”. הוריו שדאגו לעתידו ודי זלזלו בתחביבו ה”מפוקפק”, לא דמיינו שביום מן הימים יהפוך בנם לבעלים של “מקס הדברת מזיקים”.
איך מקצוע המדביר משתלב עם המוטו שצמחת ממנו לשמירת בעלי חיים?
“בהתחלה לא אהבתי את הרעיון שאני אמור להרוג בעלי חיים. בהמשך הבנתי, לא מוכרחים להרוג מה שאפשר שלא. כשאני מגיע ללכידת חולדה אני עושה הכל על מנת לא להרוג אותה אם אין הכרח, גם אם זה עולה לי בהפסד זמן או במקרה היותר גרוע – בהפסד לקוח. אם יש אופציה להרוג עכשיו ובמקום או לרדוף אחרי החולדה שעתיים, אבחר באופציה השניה. עם השנים והניסיון למדתי איך עובד הראש של חיה שנמצאת בחרדה ובאילו דרכים היא תבחר לנוס. תמיד צריך להכנס לראש של בעל החיים שמתמודדים מולו ולהקדים את צעדיו. כמו כן, אני מצוייד בציוד טכנולוגי רב המאפשר לי להגיע אל החיה ולסיים את הלכידה בהצלחה”.
מה עולה בגורלן של החולדות ושאר בעלי החיים שאתה לוכד?
“כאמור, אני עושה ככל הניתן על מנת ללכוד את החיה בכבוד ומנסה לשמור עליה שלמה ובריאה. אני משחרר אותם בשדה מרוחק ממגורי אדם, שם הם תתמודדים עם אויבים טבעיים כגון עופות דורסים, טורפים ונחשים. אך לפחות נתתי להם צ’אנס לחיות בכבוד, כמו שהן נתנו לי”.
אז כמה חולדות תפסת עד היום בשנות עבודתך?
“כמובן שאין לי תשובה אמיתית לשאלה זו. מדובר באלפים, לא ברור כמה”.
מה דעתך על מקצוע ההדברה בישראל? האם רמת המקצועיות של המדבירים גבוהה מספיק?
“יש ויש. אני מכיר כמה וכמה מקצועיים ביותר , שלוקחים את המקצוע ברצינות ומשקיעים בציוד מתקדם, חומרים איכותיים, כלים מתקדמים, חקר מתמיד של מזיקים ודרכי ההתמודדות עמם. כמובן שכמו בכל מקצוע, יש גם מדבירים שמחפפים והורסים ליתר המדבירים את התדמית של הענף. כמו שקרה בעבר בתחום לכידת נחשים. עד היום אני מרגיש את הנזק מכך”.
מהם יעדך המקצועיים? איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים מהיום?
“במקצוע ההדברה העתיד אינו ברור כלל, דברים משתנים כל הזמן ולא ניתן לנבא מה יכול להתחולל. נותר לי רק לקוות שבעוד 10 שנים יהיה לי את הכוח לתת מענה ללקוחותי ושיהיו כאלה עוד 10 שנים. יש כמובן שחיקה, לתת שירות 24 שעות ביממה זה דבר לא פשוט, לא קל וגם לא הכי בריא לגוף. אני מקווה שאצליח לשרוד בתחום. אני אוהב את המקצוע ומרגיש שזה היעוד שלי”.
ספר לנו על מקרה מיוחד/מוזר שקרה לך במהלך עבודתך
היו לי מקרים שלכדתי נחשים לא ארץ ישראלים שהגיעו בדרכים משונות, בתוך רכבים מיבוא. היתה לי קריאת חירום לעטלף בבית שבסוף התברר כרפרף (סוג של פרפראי) גדול במיוחד. היה לי מקרה מיוחד של נחש בקומה גבוהה בעיר מודיעין שפשוט נשמט מידי עוף דורס ונחת במרפסת.
תן כמה טיפים מנסיונך לשאר הקוראים?
“חולדה היא יצור חכם, דבר המאפשר להשתמש באינטליגנציה שלה כנגדה. חולדות נוהגות באופן די דומה וכשלומדים את דרכי התנהגותן, ניתן לסגור עליהן ביתר קלות. להבדיל מנחש למשל. נחש לא חושב ואין לא תכנית מסודרת להיכן לברוח. נחש לא צפוי, חולדה כן.
דבר נוסף, תנסו למצוא פיתיון מנצח, צאו מנקודת הנחה שהלקוח כבר ניסה את הדברים הצפויים.
לא לפחד להתמודד עם מקרים קשים של נגיעות מכרסמים או כל בעיית הדברה מורכבת, ככה לומדים וככה משתפרים”.