מערכת קוטיקולהכינים - חלק ב' - שבירת מיתוסים וסטיגמות
פרופ’ קוסטה מומצ’וגלו – חוקר ביחידה לפרזיטולוגיה, מחלקה למיקרוביולוגיה, בית ספר לרפואה, האונ’ העברית ירושלים, שובר את כל הסטיגמות והמיתוסים על כינים.
מיתוסים על כינים: מה אנחנו חושבים עליהן שבכלל אינו נכון?
- כינים יכולות לקפוץ / לעוף – אין להן שום אפשרות שכזו. כינים צריכות לעבור “רגלית” משיערה אחת לאחת, כאשר היא מחזיקה בשיערה בעזרת טלפיים חדות.
- אפשר להידבק בכינים בבריכה – כינים לא זזות כשהן רטובות. הן נכנסות לסוג של תרדמת עד שהן מתייבשות (נדרשות יותר מ- 15 שעות רצופות בהן היא רטובה עד שהיא מתה). בנוסף לכך, בבריכה לרוב גם אין מגע ישיר של שיער משני ראשים שונים, כך שאם חששתם מהבריכה בהקשר של כינים, אין סיבה.
- ויטמין B – לא הוכח שויטמין B עוזר להרחקת כינים ומניעת הידבקות, כך שאנחנו לא ממליצים להשתמש בשיטה זו לטיפול או למניעה.
- שום – לא הוכח ששום עוזר למטרה זו, רק שבמקרה זה, לעומת ויטמינים שונים, בחירה בשום למניעה של הידבקות עלולה לגרום נזק נפשי ובעיות חברתיות לילד/ה, בגלל שבכמויות גדולות הריח של השום עלול להתנדף דרך העור של הילד/ה ולגרום להם להסריח. כך שזה פיתרון לא מומלץ במיוחד למטרה שלנו.
- השיטה של פעם המשלבת נפט, שמן וחומץ – תרכובת זו יכולה לעבוד, אבל נפט הוא חומר מסוכן שאנחנו לא ממליצים להשתמש בו, בעיקר לאור מקרים של ילדים שאושפזו בגלל חשיפה לנפט. בעוד שפעם לא היו אלטרנטיבות, כיום יש שיטות בטוחות יותר לילד/ה ואנחנו ממליצים להשתמש בהן.
- כינים נמשכות לסוג דם מסוים ולמאפיינים אחרים של אנשים – לא. כינים רואות בכולם שווים ומבחינתן שיער זה שיער, ללא עדיפות כלשהי של מאפיין כזה או אחר. אגב, גם צביעת השיער לא מונעת את ההידבקות.
- צריך להיפטר מכינים כי הן מסוכנות – האמת היא שאין כל סכנה רפואית בריאותית בכינים, מעבר לגירוד ועצבנות כתוצאה מכך. הנזק הוא טורדני וחברתי-סטיגמטי בלבד.
- כינים יכולות לחיות מחוץ לשיער הראש – כינים לא יכולות לחיות מחוץ לגוף, ומכיוון שהן לא יכולות לקפוץ או לעוף, הסיכוי שלהן לתפוס פונדקאי אחר הוא אפסי. הן גם לא חיות במצעים, ספות, או ריהוט אחר. כינת הראש לא יכולה לחיות ולהתרבות באזורי גוף אחרים שיש בהם שיער גוף, כמו ידיים, רגליים ועוד (לעומתה, ישנם שני סוגים אחרים של כינים שיכולות לחיות באזורי גוף שעירים אחרים – האחת היא כינת הגוף, אשר לא קיימת בישראל למעט אצל אנשים שמגיעים ממדינות בעלות היגיינה נמוכה יותר, וכינת הערווה שחיה באזור הערווה, בעיקר אצל מבוגרים).
די לסטיגמה של ילדים עם כינים
גם כיום, לא מעטים חושבים שילדים ומבוגרים עם כינים הם לא נקיים ו/או עניים. מחקרים שביצענו מראים כי ילדים ומבוגרים שנגועים בכינים מגיעים מכל שכבות האוכלוסיה בארץ, וכי אין כל קשר בין ניקיון והיגיינה וכינים. הדבר הגיוני בהתחשב בעובדה שגם אם נתקלח ונחפוף את הראש כל היום, הדבר לא משפיע על חייה של הכינה, מעבר לזה שאולי היא תהיה נקייה יותר. כך שאין שום קשר בין רמת היגיינה או מצב סוציו אקונומי לנגיעות בכינים.
מאוד חשוב להעביר לילדים את המסר הזה, שאם הם נדבקו בכינים, זה לא אומר עליהם דבר שלילי, וכי מדובר פשוט בחרק שמועבר במגע של שיער וגורם לגירוד לא נעים, ולכן אנחנו נפטרים ממנו, זאת כדי למנוע נזק פסיכולוגי או חברתי שאנחנו רואים שעדיין נגרם פעמים רבות לילדים שנדבקים בכינים, על לא עוול בכפם.
כתבות נוספות בסדרה:
מדוע ישנם אנשים שאינם נדבקים בכינים ולעומתם כאלה שאצלם אין לכינים סוף?
ילדים יותר חברותיים שמגיעים למגע פיזי עם ילדים אחרים, לעומת אלו שמעבירים שעות רבות בעיסוק מול מחשב, בצפייה בטלוויזיה או עם ספר על כרית, הם בעלי סיכוי גבוה יותר להידבק בכינת הראש. גם ילדים שהחבר\ה הכי טוב\ה שלהם נגוע בכינים ולא מטופל יכולים להידבק שוב ושוב.
בהרבה מקרים כשמשמתשים בקוטלי כינים לא יעילים או בשימוש במסרק כינים בלבד כדי להיפטר מהבעיה של הכינמת, אלו אמנם שיטות שמורידות את כמות הכינים שעל הראש אבל לא בצורה מוחלטת. על כן הנגיעות נשארת למרות שנוצרת הרגשה שנפטרה הבעיה ולאחר מכן, מתקבלת תמונה של נגיעות מחדש
אלה שאינם נדבקים בכינים כנראה שלא באים במגע עם אוכלוסיה נגועה. אצל “כאלה שאצלם לכינים אין סוף” כנראה שהטיפול איננו מספיק יסודי ולא מביא לקטילה מלאה של הכינים או שהם באים באופן קבוע במגע עם אוכלוסיה נגועה ונדבקים בכל פעם מחדש.
יש לי שתי נכדות, נדבקו בגיל שלוש ומאז לא מצליחים להדבירם, כל חומר שיוצא לשוק ניסינו על ראשן. כמה פעמים הכינים עברו אלי והצלחתי להדבירם. מה עושים? הן כבר ילדות גדולות, בנות 13 ו-11. תודה ומחכה לתגובה.
שלום לאה
פרופ’ קוסטה מומצ’וגלו ישמח לשוחח אתך ולברר מה הסיבות בגינן לא הצליחו להיפטר מהכינים כל כך הרבה שנים.
מספר הטלפון שלו נשלח לתיבת המייל האישית שלך. את מוזמנת ליצור עימו קשר.
בהצלחה.
בהנחה שכל מה שנכתב מדוייק ונבדק- אני התמודדתי עם כינים עם הבת שלי כ18 שנה. היתה נקייה והיה חוזר חלילה. אני הייתי נדבקת ממנה והאחים והאבא לא. נראה לי שעדין אתם לא באמת מבינים אייך נדבקים ולמה. האחים והאבא היה להם צאנס להדבק בדיוק כמוני ועובדה שלא נדבקו. מסביב הרבה סיפורים כאלה. חומר למחשבה
שלום מירי. להלן תשובתו של פרופ’ קוסטה מומצ’וגלו:
הביולוגיה של טפילים בכלל וכינת הראש בפרט מסובכת ממה שאנחנו יכולים לדמיין.
נכון, איננו יודעים הכל עליהם, אבל…
אנחנו יודעים בוודאות, שההעברה מתבצעת ע”י מגע ישיר בין ראש נגוע לראש לא נגוע בכינים. בנות, שהן בד”כ בעלות שיער ארוך, נדבקות יותר בקלות מבנים או אבות קצרי שיער. כמו כן, אמהות נמצאות במגע פיסי אינטנסיבי יותר עם ילדיהם ולכן נדבקות בכינים לעיתים קרובות יותר מאבות.
נכון מאוד! הבנים שלי תודה לאל כמעט לא נדבקים בהשוואה לחברים שלהם ודווקא זה ממש הפוך ממה שמתואר פה! הם סופר חברתיים כל הזמן עם חברים והבן הגדול שלי דווקא מה”נודניקים” שלא ממש מכבדים מרחב אישי וכל הזמן מדביק את הראש שלו לחברים!
חוץ מזה שלטעון שכינים זה לא מסוכן זה ממש חסר אחריות כי הכינה עצמה אכן לא מסוכנת אבל מי שמגיעה בגירוד יכול להגיע למצבים של פצעים וזיהומים בקרקפת ולכן ממש רצוי להיפטר ממנה מלבד האלמנט החברתי!
מה לגבי שיער ראש קצר מאוד או קצוץ או אפילו מגולח (נניח 3 מ”מ)? האם הכינה זקוקה לאורך שיער מינימלי?
הי רן.
אמנם בבדיקות שערך פרופ’ קוסטה מומצ’וגלו נמצאו כינים גם על בלי שיער קצר, אך ככל שהשיער קצר יותר, כך קשה יותר לכינים לשרוד.
בעלי קרחות זכו – אין להם כינים כלל!
האם ייתכן שכינים מפתחות עמידות? אני ממש מרגישה שחומר שבעבר קטל כינים בשימוש הרביעי או החמישי כבר לא יעל.
ניסיתי גם לסרק כל יום עד לראש נקי (שעה של עבודה בערך!) ולמחרת מצאתי שוב! ואפילו לא מעט.
והילדה עם שיער אסוף רוב היום…
והכי חשוב- האם יש חומר שאתם כן ממליצים עליו כמונע כינים או קוטל לתקופה ממושכת?
עד לפני שנה \ שנתיים היו בשוק קוטלי כינים המבוססים על חומרים טוקסיים כמו פרמטרין ומאלאטוין אך הכינים פיתחו עמידות כנגדם ויכולת הפעילות שלהם נפגעה.
היום מייצרים בשוק רק חומרים על בסיס סיליקון שהורג את הכינים בצורה פיזית (ע”י חסימה של מערכת הנשימה שלהן) ולכן באופן מעשי אין לכינים דרך לפתח עמידות כנגד חומרים אלו.
לעומת זאת, בחלק ניכר מהתכשירים הללו לא בדקו באופן יסודי את רמת הפעילות (בניסויים קליניים לדוגמא) ויש כל סיבה להאמין שהם לא פעילים מספיק. כפי שנכתב באחד מהמאמרים על כינים בעיתון זה, אם רוצים להלחם בכינמת הראש אך ורק באמצעות מסרק כינים, צריך לסרק את ראשו של הילד כל יום במשך שבועיים.
יש לקחת בחשבון שהכינה הצעירה בוקעת עד 9 ימים לאחר שהביצה הוטלה ע”י הנקבה והודבקה לבסיס השיערה. מכיוון שמסרקים אלו לא יכולים להגיע כל כך קרוב לקרקפת, אין להם את היכולת להסיר את הביצים הצעירות שנמצאות שם. על כן במשך 9 ימים באמצעות סירוק אנחנו מוודאים שאנחנו מסירים את הכינים החיות ולאחר מכן 5 ימים נוספים ע”מ לוודא שלא נותרו כינים על הראש.
השיטה הזאת אכן יעיליה בילדים עם שיער קצר או באורך בינוני אך חלק \ גלי.
וכן אינה מתאימה לילדים עם שיער מתולתל \ מקורזל.
מוזמנת להתקשר אליי כדי לשוחוח על אלו תכשירים מומלצים.
02-675-8093
אני סבורה שיש חשיבות לסוג ועובי השערה, בכל הנוגע להדבקה.
כך למשל האפידמיולוגיה של הכינים בארהב מצביעה על שכיחות נמוכה בילדים אפרואמריקנים. כמו כן ככל שקראתי הכינה באיזור אפריקה שונה במקצת בשל השוני בשאפט של השערה בה אמורה להאחז.
לגבי הילדים שלי אני יכולה לאמר שיש לי שלשה בנים עם שיער באורך בינוני שניים מהם מרבים להדבק בעוד אחד מעולם לא נדבק. ההבדל העיקרי בינהם הוא עובי השערה. השערה של הבן שאינו נדבק היא עבה יותר משמעותית!
אני בהחלט סבורה שיש לעניינים אלו חשיבות אולי יותר מכפי שנתתם עליה את הדעת.
לא הבנתי משהו מהכתבה
למה היה רשום שעם יש רק בצים לא להתחיל בטיפול?
מה עם ראיתי רק ביצים למה לא להישתמש בתכשיר למה אני צריכה לחכות
שלום, מה היא הדרך היעילה ביותר לטפל בכינים עבור ילדים?
האם יש קשר בין כינים לחום הדם/ חום הגוף או להורמונים? אני סבלתי שנים מכינים גם בבגרותי (אני גננת) וכשנכנסתי להריון הפסקתי להדבק!
יש לי חברה שסבלה ממש מכינים בצעירותה וכשקיבלה מחזור לראשונה זה פסק.