הכירו את החולד – אחד המזיקים הגדולים בחקלאות ובגינות

החולד הוא יונק מסדרת המכרסמים בעל פרווה קצרה, גוף גלילי וארוך המתאים לתנועה בתוך מחילות תת קרקעיות.

הזכרים גדולים מהנקבות אורכם עד 20 ס"מ ומשקלם עשוי להגיע עד 200 ג' לזכר בוגר. אורך הנקבה כ 18 ס"מ ומשקלה עד 160 ג'.

בהשוואה למינים תת- קרקעיים אחרים החיים בעולם, מאופיין החולד בהתאמות פיזיולוגיות, אנטומיות והתנהגותיות טובות במיוחד לחיים בנישה התת- קרקעית. הוא חסר עיניים, מבנה גופו מאורך, גלילי וחסר איברים בולטים כגון אפרכסות אוזניים . זנבו קצר,רגליו מכונסות ושריריות, שיער פרוותו מסתרק לשני הכיוונים ובכך מקל על תנועה קדימה ואחורה במחילה. הראש רחב ושטוח ודומה לכף טרקטור, בעזרתו מפנה ומהדק החולד את האדמה שחפר . החולד נעזר לפעולת הדחיפה של העפר הן בשרירי הצוואר המאסיביים והן בשרירי הרגליים האחוריות. כלי החפירה של החולד הן השיניים החותכות בלסת התחתונה ולא הרגליים בדומה לחפרפרות.

החולד חי במערכת מחילות סגורה שאותה חופר בעצמו, בהתאם לקוטר גופו בעומק קבוע של 20-40 ס"מ מתחת לפני הקרקע (בקיץ יתכן שמעט יותר עמוק כדי להתגונן מהחום). עומק החפירה מתחת לפני הקרקע הוא נתון קבוע בכל תוואי שטח. מערכת המחילות בנויה ממחילה ראשית ארוכה שממנה מסתעפות מספר מחילות משנה. בכל מערכת מחילות חופר החולד חללים לאחסון מזון, חדרי סניטציה, וקן לינה אחד או יותר המרופדים בחומרים שונים.

גודל המחילה (טריטוריה) וצורתה אינם  קבועים ומשתנים בהתאם לסוג הקרקע, זמינות המזון ועונת השנה. שטחה הכללי של מחילה אינו ידוע במדוייק אך עשוי להתפרס על עשרות מטרים בשטח כולל של 2 דונם.

על אף היותו בע"ח תת קרקעי החי בחושך מוחלט ידוע כי החולד פעיל יום ולמרות שהוא חסר עיניים לחלוטין (עיניו מכוסות בעור ופרווה)  הוא מסוגל להבחין בעזרת שרידי תאים מעיניו המנוונות בין חושך לאור כאשר מוציא את העפר מהמחילות לפני השטח.

בארץ חי החולד באזורים בהם יורדים מעל 200 מ"מ גשם בשנה כאשר ניתן למצוא אותו בדרום בסביבות באר שבע ותל ערד.

בארץ מצויים 4 זנים שונים של חולד הנבדלים בינהם במידות גופם כאשר ברמת הגולן יכולים להמצא פרטים במשקל של עד 240 ג' ואילו בדרום עד 100 ג'.

לחולד התאמות ייחודיות לחיים תת קרקעיים

נשימה

אחת ההתאמות הייחודיות ויוצאות הדופן של החולד לחיים מתחת לאדמה היא היכולת שלו לשרוד בסביבה בעלת אחוזי חמצן נמוכים ביותר בדומה לתנאים השוררים בפסגת הר האוורסט. בנוסף, אחוז הפחמן הדו חמצני גבוה מאוד כתוצאה מהחלופה האפסית בזרימת האויר במחילות שמתחת לאדמה.

התאמות אנטומיות של מערכת הדם לאספקת חמצן לשריר הלב ושרירי הגוף מסייעים לחולד להתמודד עם המחסור בחצמן ואילו את הפחמן הדו חמצני יכול להפריש החולד במערכת השתן בצורה נוזלית ולא בנשימה ובכך למנוע פליטה נוספת של פחמן דו חמצני לאויר המחילה.

פיזיולגיה

לחולד צריכת אנרגיה נמוכה בזמן מנוחה מה שמאפשר לו לצרוך מעט חמצן ולהמנע מהתחחמות ייתר בזמן פעילות החפירה, בנוסף הוא נוהג לבצע חפירות בבוקר או לקראת ערב כאשר הטמפ' נמוכות יותר. עובדות אלו חשובות מפני שהיכולת שלו להפטר מעודפי החום, בדומה להזעה בבני אדם, כמעט ואינה קיימת.

חפירה

החולד חופר בעזרת שיניו הארוכות בלסת התחתונה, בשל כך שחיקתן של השיניים רבה,  וקצב צמיחתן הוא 0.99 מ"מ ביום. שפתי החולד והשערות הקשיחות שעליהן חוסמות את פתח הבליעה בעת פתיחת הפה ומונעות כניסת עפר לפה. יתכן שסגירה זו מונעת מהחולד טעימה של חומרים כימיים המופרשים לקרקע משורשי צמחים. הרגליים הקצרות והשיריריות של החולד, בנוסף לפרוותו לה אין כיוון צמיחה אחד בדומה לרוב היונקים בעלי הפרווה, מאפשרים לו לנוע במהירות שווה אחורה וקדימה.

מזון

החולד הוא סתגלתן וניזון במגוון מיני צמחים וחלקי צמח שונים, בדרך כלל פקעות וחלקי שורש מעובים. אסטרטגיית חיפוש המזון של החולד מבוססת כנראה על שיטוט אקראי  בשטח עד מציאת איזור עשיר בפקעות ושורשים.

חוש הריח של החולד לא מפותח וכנראה משמש בעיקר בתקשורת בין פרטים ופחות במציאת מזון.

כשיש באפשרותו החולד אוגר במחילתו בחדרים המיועדים לכך כמויות גדולות מאוד של מזון אפילו מעל 10 ק"ג !

טריטוריה

ההתקדמות מתחת לפני הקרקע דורשת השקעה אנרגטית הגדולה פי  360-3400 מאשר התקדמות מעל פני הקרקע בהתאם לסוג הקרקע. הצורך הקיומי בהגנה על המחילה שמשמעותה הגנה על מקורות מזון ומקום מחייה היא כנראה סיבה להתנהגות הטריטוריאלית החזקה והאגרסיבית מאוד של החולדים. מפגש חולדים יגרור קרב קשה שבמקרים רבים מסתיים במוות של אחד הפרטים, גם אם מדובר במפגש בין זכר לנקבה שלא בעונת הרביה.

תקשורת ורבייה                                    

עונת הרבייה של החולדים חלה בחורף, בתחילת אוקטובר בונות הנקבות תלי המלטה שגובהם יכול להגיע למטר אחד ולקוטר של עד 2.5 מטרים. בתל ההמלטה יש רשת מחילות מסועפות ובמרכזו קן ההמלטה, ההמלטות מתרחשות בין ינואר למרץ. ההמלטה מתרחשת מתחת לפני הקרקע, גודל השגר כ 3 עד  5 גורים. לרוב מתרחשת המלטה אחת בשנה אך יתכנו גם מקרים של שתי המלטות, אחת בתחילת החורף והשניה בסיומו.

האם מטפלת בגורים במשך 2-3 חודשים, ולאחר מכן חופרים החולדים הצעירים מחילה חדשה המנותקת ממחילת האם. בתקופה זו ניתן לעיתים לראותם פרטים צעירים משוטטים על פני הקרקע בנסיון למצוא מקום לחפור מחילה משלהם.

אין מידע על אופן התקשורת לצורכי רבייה וכיצד מאתר הזכר את הנקבה, אך בעונת הרבייה ניתן לראות תילים רבים במרחקים קבועים של 1.5-2 מטר על פני מרחקים של עשרות מטרים ואף יותר עם כיוון התקדמות ברור, המעידים על התקדמות של זכר לכיוון טריטוריה של נקבה.

לצורך תקשורת בין הפרטים מקישים החולדים עם ראשם בקצב מהיר מאוד בתקרת המחילה, במקצבים שונים ובכך למעשה "מדברים" אחד עם השני מרחוק ונמנעים ממפגשים קטלניים לצורך תקשורת.

נזקים

החולדים מהווים מזיק גדול בחקלאות ובגינות נוי. המחילות עצמן אינן גורמות לנזקים אך תלוליות העפר הגדולות שהחולד מוציא אל פני האדמה "חונקות" תחתיהן צמחים ומשטחי דשא. המזון שהחולד צורך וכן הכמויות הגדולות שהוא אוגר יכולות לפגוע בגידולים שונים כגון גזר ותפוחי אדמה.

מאחר שהחולד לא עוזב את מחילתו הוא אינו נתפס במלכודות. החולד חשדן מאוד ורגיש לתנודות בקרקע, מה שמאפשר לו להרגיש כאשר יש תנועה על הקרקע מעליו.

החולד לא נוהג לאכול מזון מורעל וברגע שקטע מחילה שלו נחשף הוא ממהר להגיע למקום החשוף ולסגור אותו בעזרת עפר שדוחף לכיוונו.

את התכונה הזו של סתימת פתחים ניתן לנצל על מנת ללכוד את החולד כאשר בזמן שמגיע לסתום את הפתח נועצים באדמה מאוחריו מעדר שחוסם את בריחתו חזרה אל תוך המחילה. טכניקת הלכידה מעט מורכבת ומצריכה זריזות ומיומנות.