מערכת קוטיקולהאתגרים בהדברת מכרסמים
טיפול נגד מכרסמים במבנים המשמשים למגורים או עסקים, דורש התמחות מיוחדת. עבודות הדברה מסוג זה יהוו אתגר למדביר הלא מקצועי ואף למדביר המקצועי. מדבירי מכרסמים רבים עשויים לחשוב שהמומחיות שלהם יקרת ערך ולכן יישמרו אותה לעצמם, חלקם יחשבו ששיתוף הידע עלול לסכן את הנישה שלהם, אבל יש להבין – שיתוף מידע יוצר הזדמנויות וכבוד! הכשרת העמיתים לעבודה שלך יוצרת עסק!
דון פוסטר. בוגר, עוזר מחקר במוסד UF / IFAS, מחלקת אנטומולוגיה ונמטולוגיה. פורסם במגזין PestPro
אנו מוצאים את עצמנו נאבקים בבעיות מכרסמים גדולות בגלל מספר סיבות, חלקן קשורות ל:
- זיהוי המכרסם
- ראיות- ממצאים בשטח
- דרך הטיפול בבעיה (אסטרטגיה)
זיהוי המזיק
זיהוי המכרסם הוא שלב הכרחי לתחילת פתרון לבעיה. כמה פעמים ראיתם מלכודות המיועדות בכלל לעכברים שנפרסו כדי להדביר חולדות? ישנם מספר מאפיינים בסיסיים מבדילים בין עכבר לחולדה צעירה: רוחב השן החותכת של עכבר עומד על 2 מ"מ ואילו רוחב שן חותכת של חולדה הוא 4 מ"מ רוחב. לחולדות צעירות יש ראש לא פרופורציונלי ביחס לגוף שלהם (הערת העורך – בדומה לגורים של חתולים וכלבים שהראש גדול משאר הגוף). לעכברים, מצד שני, הראש כן פרופורציונלי לגוף. רגל אחורית של חולדה צעירה עולה על חצי אינץ' (1.27 ס"מ), אבל של עכבר לא.
הבדלה בין סוגי חולדות בוגרות גם יכולה להיות מאתגרת. גודל האיברים השונים (אוזניים, זנב, רגליים ועיניים) הפוכים ביחס לגודל שלהם בשני סוגי החולדות. לחולדת החוף (הנורווגית) הגדולה יותר יש איברים יותר קטנים בהשוואה לחולדה המצויה (העליות), שלה יש איברים גדולים. משמע, שלחולדת החוף יש עיניים ואוזניים קטנות וגם זנב קצר, למרות שהחלק האחורי יותר מסיבי. לחולדה המצויה (הערת העורך – זאת שנמצאת על עצים, גגות ומתאפיינת בקישורי טיפוס) יש עיניים ואוזניים גדולות וגם זנב ארוך. החלק האחורי של החולדה המצויה רזה בהשוואה לחולדת החוף. החוטם של חולדת החוף הוא יחסית קצר וכהה, בזמן שהחוטם של החולדה המצויה יחסית ארוך ומחודד.
אל תנסו לזהות מכרסם על סמך צבע הפרווה שלו. יש כל כך הרבה ווריאציות בצבע הפרווה כך שזה לא מאפיין שניתן להסתמך עליו. התייחסו בעדינות למכרסם עם פרווה לבנה! ייתכן שזו חיית מחמד ידידותית.
ראיות- ממצאים בשטח
לעיתים קרובות ניתן לפספס בקלות את סימני הפעילות של המכרסמים, כלומר את סימני נתיב מעבר, סימני כרסום, סימני חיכוך שומניים, גללי צואה, כתמי שתן, עקבות רגליים, סימני גרירת זנב ואזורי קינון. סימני נתיב מעבר הם בעצם דרכים שמשמשים את המכרסמים למעבר בסביבת המחיה שלהם. מנתיבי מעבר אלו ניתן להפיק את כל המידע הדרוש לזיהוי ראוי של המכרסם ובאמצעותם ניתן לקבוע את תכנית הדברתם.
מכרסמים משאירים אחריהם סימנים בדרכי המעבר כך שניתן ללמוד על ההרגלים שלהם. שילוב מסוים של כתמי שתן, גללי צואה וסימני חיכוך עשויים ליצור תגובה התנהגותית בפרטים אחרים כתגובה לסוג הפרומון שזוהה.
על פי סימני נתיבי המעבר ניתן לקבוע באיזה כיוון נמצא מזון זמין ובאותה דרך נוכל להצביע על נוכחות של אזור קינון, אזור הטלת שתן, עמודת שתן[1] ולסמן על הימצאות מכרסמים נוספים.
מלכודת מכרסמים יש למקם באזור סימני החיכוך או סימני השתן שנמצאים על מסלולי המעבר. מסלולים אלה מובילים לאזורי קינון שיש להסיר לפני הנחת המלכודות.
אם ניזכר באורך השן החותכת עליה הוסבר למעלה, ונכיר בצורך של המכרסמים לכרסם, אז יש עוד מידע שניתן להפיק מסימני הכרסום – מכרסמים מוצאים בסביבתם חפצים לכרסם או משחיזים את השיניים אחד בשני בתהליך הנקרא באנגלית bruxing (בתרגום מילולי: 'חריקת שיניים'), את סימני הכרסום על אובייקטים ניתן למדוד כדי לזהות את סוג המכרסם במקום.
מכרסמים לרוב יכרסמו ויגדילו פתחים כדי לעבור בהם. אם הראש עובר אז כל הגוף יעבור. הם לא מבדילים בין אובייקטים שהם מכרסמים, כמו כבלי חשמל או ענף עץ. התאחדות כיבוי האש הלאומי של מדינת פלורידה, דיווחה שבמשך תקופה של 5 שנים, מ 2009 ועד 2013, תחנות כיבוי האש הגיבו ל 700 שריפות מבנים אשר נגרמו בגלל חיות מחמד או חיות בר. שריפות מבנים עשויות להתחזק בגלל נוכחות של מכרסמים! זכרו להיות זהירים ליד כבלי חשמל הנמצאים במסלולי המעבר של המכרסמים, הם יכולים להיות חשופים וחשמל חי עלול לעבור בהם!
סימני חיכוך הינם סימן היכר נוסף לנוכחות מכרסמים. סימני החיכוך נוצרים ע"י הפרשות שומניות של בלוטות החלב בעור. כאשר המכרסם נע, נאגר לכלוך על הפרווה שלו, כאשר הוא עובר בנקודות כניסה הוא מתחכך במשטח שמערבב את הפרשות השומן עם הלכלוך ומשאיר סימנים. בנתיבי מעבר פעילים מצטבר לכלוך. סימני חיכוך יכולים להכיל שאריות שיער.
לא ניתן לקבוע את מרחקי התנועה של המכרסמים בשיחור אחר מזון, מכיוון שבד"כ הדבר תלוי במקורות המזון הזמינים. לעכברים טווח השיחור אחר מזון הוא קצת יותר מ 9 מטר או שהם יכולים להחליט לשכון באזור מקור האוכל שלהם, גם אם מקור האוכל לא גדול במיוחד. מרחק השיחור האופייני לחולדה המצויה, Rattus rattus, הוא בסביבות 90 מטר, מצד שני, יש הערכות כי הן מסוגלות להרחיב את החיפוש פי 3 מכך.
לחולדת החוף, Rattus norvegicus , המרחק האופייני הוא בסביבות 45 מטר, אוּלם לאחרונה הוערך כי הן מסוגלות להגיע עד 135 מטרים. זה מאוד תלוי במקום המסתור ובמשאבים הזמינים. מרחקי טווח החיפוש אחר מזון יעזרו לכם בהבחנה כדי לקבוע מה גודל אזור הפעילות.
סימני שתן, סימני כפות רגליים וסימני גרירת זנב הם ראיות שכיחות בנתיבי מעבר, רוב הראיות לא יִימָּצְאוּ בלעדיהן. הצבת פנס במקביל למשטח חלק יכול לגלות סימנים שאחרת היו מתפספסים מצפייה רגילה מלמעלה. סימני הטבעת טביעות כפות רגליים יכולים להיראות ע"י שימוש בשיטה זו. טביעות רגליים מלאות בלכלוך מציינות מסלול נתיב מעבר ישן שלא בשימוש.
[1] עמודת שתן נוצרת ממתן שתן באופן חוזר במיקום אחד ליצירת היערמוּת, בליטה ועד כדי מראה של עמוד קטן דמוי נטיף (הערת העורך)
תנועה לחיפוש מזון מעל תקרה פריקה/מונמכת נזהה בקלות לפי שפע הסימנים והעקבות שם.
חומרי קינון המשמשים את המכרסמים אינם ספציפיים כלל, כל אובייקט היכול להיסחב ע"י המכרסם או שניתן לבנות עליו הוא טוב לשימוש. תמיד יש לבדוק חללי ארונות כשמתאפשר. סוגי אזורי קינון גם אינם קבועים מראש ועשויים להשתנות ממקום למקום. מציאת הקן ובחינתו יכולה לספר לנו המון על מסעות החיפוש אחר מזון. תלמדו לקרוא את הקן! במקרה אחד נמצא קן במנוע של תנור אפיה מסחרי, התנור היה לכן מקולקל. במקרה אחר נמצא קן ממול לדלפק שירות במסעדת מזון מהיר, כאשר הקן נבנה מכוסות שתיה שהיו מוחלפות באופן יומי! הקן שקל מספר קילוגרמים. חלק מהקנים יכולים להופיע בחללים מובנים בין מקררים גדולים ובין קירות שסביבם. לאזורים האלה חובה להסדיר גישה כדי להוציא פסולת ושאריות המובאות על ידי מכרסמים, אחרת ניתן יהיה למצוא בהם קינים מהחלק העליון ועד לרצפה ונגיעוּת של כמה עשרות פִרטים.
זיהוי גללי צואה זו גם מיומנות חשובה וקריטית למדביר וקל לשגות בה. בבדיקה מדוקדקת עלולים להתגלות גללים בגדלים שונים לאורך הקיר ועל החפצים המאוחסנים. זכור, בשביל למצוא צואת מכרסמים, הכרחי להזיז חפצים הנמצאים בדרך. אל תניח שיש נגיעוּת פעילה במקרה שאתה מוצא צואה! אתה חייב לתפקד כבלש ולאשר קיומה של נגיעוּת רק לאחר חקירה מקיפה של המצב במקום לפני הכרזה על קיום מכרסמים.
טעות נפוצה היא זיהוי צואה של חרקים, זוחלים או דו-חיים כראיה לנוכחות מכרסמים. טבלה 1 מספקת מידע שיאפשר זיהוי נאות של צואת מכרסמים.
אם הצואה אינה עונה על המאפיינים בטבלה, סביר להניח כי הצואה לא שייכת למכרסמים.
מכרסמים תברואיים הם ת'יגמוטקטיים[1], כלומר, הם אוהבים מרווחים צפופים ואוהבים להרגיש את גופם כנגד משטחים כשהם נעים בסביבה ולא נמשכים למעבר בשטחים פתוחים בחיפוש אחר מזון. הכלל הוא – לעקוב אחר ה'קווים'. 'קווים' אלה הם מבניִים ויכולים לכלול נקודות חיבור בין קיר לתקרה, תעלת הולכת כבלי חשמלי, צינורות מים, קורות, יסודות וקצוות מדפים. 'קווים' אלה הם מסלולי המעבר העיקריים שאסטרטגיית ההדברה שלך נועדה להתמקד בו. צואה תימצא באזורים אלה. פינות חשוכות יכולות להיות 'אזורי ביטחון' שבהם מכרסמים עשויים להרגיש מוגנים. אזורים אלה ניתן לזהות בקלות על ידי הִימצאוּת כמות גדולה יותר של גללי צואה.
[1] Thigmotactic באנגלית. מהמילה thigmotaxis ומשמעות המילה נמשכים מאוד למגע או קירבת חפצים או אזורים צפופים
אסטרטגיה
תת הערכה של אוכלוסיית המכרסם היא סיבה נוספת להגברת הנגיעות. אם דורות של עכברים יכולים להתגורר זה לצד זה ולהתפתח בנוחות בבית גידול בגודל של אשכולית, כמה אשכוליות נוכל לאחסן במבנים של הלקוחות שלך? כמה אשכוליות צריך כדי לקבל אתר קינון מבוסס ללא הפרעות? בין אם אנו מתעסקים עם עכברים או חולדות, האסטרטגיה צריכה להתאים לאוכלוסייה! אומדנים גסים יכולים להיקבע על סמך יכולות הרבייה של המכרסמים. אוכלוסיית עכברים יכולה לגדול באופן מעריכי בתוך כמה חודשים, בעוד חולדה נקבה יכולה להביא עד כ- 50 ולדות בתוך שישה חודשים. עבור עכברים, ניתן לפרוס מלכודות בהתבסס על טווח חיפוש המזון (ביחידות של רגל ולא במטר)[1] כפול מספר אתרי הקינון. לדוגמה, שני אתרי קינון יהיו 30 × 2 = 60 מלכודות.
עבור חולדות, ניתן לפרוס מלכודות בהתבסס על הממוצע החודשי של חולדות בתקופה של שישה חודשים ולחלק אותו בטווח חיפוש אחר מזון (ביחידות רגל ולא במטר, כלומר עבור חולדת העליות טווח חיפוש מזון הוא 300 רגל) מוכפל במספר הקנים שנמצאו במבנה.
אם זיהית 50 חולדות בתקופה של שישה חודשים: 50/6 חודשים ≈ 8 מכרסמים / לחודש.
- עבור חולדות מצויות: 300 רגל / 8 חולדות לחודש ≈ 37 מכשירים לפריסה על כל אתר קינון שנמצא.
- אם יש לך שלושה אתרי קינון, החישוב יהיה 3 × 37 = 111 התקני מלכודות הדברה.
- עבור חולדות החוף: 150 רגל / 8 חולדות ≈ 19 התקני הדברה לפריסה על כל אתר קינון שנמצא.
- אם יש לך שלושה אתרי קינון, החישוב יהיה 3 × 19 = 57 מלכודות.
בין אם נסכים או לא עם אסטרטגיה זו, יש לזכור כי הערכה נמוכה מדי של האוכלוסייה תיצור אתגרים עתידיים. מיקום המלכודות צריך להתפרס על פני כל האזור בו זוהתה פעילות המכרסמים.
הניחו את המלכודות ישירות במסלולי המעבר של המכרסמים! זה יגדיל את הסיכויים להצלחה.
אבל, יותר מכל: תגדילו ראש וותרו על האגו! אל תהססו לפנות אל אלה עם ניסיון רב יותר בהדברת מכרסמים אם אתם נתקלים בבעיית מכרסם מאתגרת במיוחד!
[1] על מנת להעביר ממטר לרגל יש לכפול בערך ב 3.3
כתבה זו נערכה בסיוע:
לירן וייס המדביר, לוכד עכברים
הילה מונט, מנהלת בריאות הסביבה ב’ניטורים שירותי אקולוגיה’
, מיידע מעניין. שילחו ניוזלטר כשמתפרסם.
תודה
ישראל