הציפורים ושירתן

הציפורים ושירתן הופכות את עולמנו ליפה יותר, ומסמלות את החיים בכל מקום בו שירתן נשמעת. כמו בכל שאר המינים של בעלי החיים בעולם, יש להן כללי קיום ברורים – "הרוג או תיהרג," טורף ונטרף. הציפורים הן חלק משרשרת המזון בטבע, והן מושפעות מחוקי הטבע המכתיבים להן כיצד לשרוד, להתרבות ולהמשיך את קיום המין שלהן בדורות הבאים.

כללי הקיום

כל היצורים בעולם, לרבות בני האדם, זקוקים לארבעה מרכיבים כדי להתקיים: מזון, שתיה, מגורים וחברה. בעוד שמזון, שתיה ומגורים מספקים את הקיום הפיסי והביטחון של היחיד, הקשר החברתי מספק מידע וקירבה אישית הנחוצים להמשכיות הקיום של המין בכללו.

מעל ארבעת הכללים הללו מרחף כלל עליון אחד – חוק ההישרדות, המעצב את "עקרון השמירה העצמית." חוק זה אומר כי שום יצור לא יחפש מזון, שתיה, מגורים או חברה, במקום בו אין לו ביטחון בסיסי בקיומו או שיש סכנה לקיומו. החל מהחיידק הקטן ביותר ועד היצור הגדול ביותר, הלוויתן, כלל זה שולט בהתנהגות של כל היצורים החיים על פני כדוה"א. מבחינה זו, תופעת ההתאבדויות היא חריגה יחודית המבטאת שיבוש מוחלט של חוק ההישרדות הטבעי, כנראה עקב תקלה המתרחשת כנראה במוחם של היצורים המתאבדים.

החריג היחיד ל"עקרון השמירה העצמית" הוא עליונות הבטחת הישרדותו של כלל המין, גם במחיר של הקרבת פרטים אחדים ממנו. כך בני אדם מוכנים לצאת למלחמות או להקריב את חייהם למען ילדיהם, וכו.' בני אדם נבדלים מיתר היצורים על בסיס הכרה מפותחת של העצמי שלהם, וקיומו של מנגנון משוכלל של תת-הכרה, המכתיב גם הוא תהליך עיבוד נתונים וקבלת החלטות מורכב יותר מאשר בעולם הטבע.

בעולם הטבע ההכרה אפסית או נמוכה מאוד, ולכן בניגוד לבני אדם, יצורים בטבע ימלטו מכל מקום שבו הם מרגישים בסכנת חיים, עד אשר יגיעו למקום בו אינסטינקט הקיום שלהם יאמר להם כי אין בו סכנה. הציפורים נכללות בהגדרה זו, ועל אף שהן חיות חלק גדול מחייהן במנותק מהאדמה – בניגוד לכל יתר היצורים החיים, לרבות בני האדם – הן גוזרות את התנהלותן מכללי הקיום ומחוק ההישרדות, ומוכנות להקריב את עצמן למען צאצאיהן.

היחסים בין בני האדם לציפורים

הציפורים תורמות רבות לאיכות חיינו, בעצם נוכחותן, צורתן האסטטית, עדינותן ויופיין, מעופן ושריקותיהן המגוונות והמסתלסלות, שמגיעות לעתים לאיכות של מוסיקה נעימה, אשר גורמת לנו הנאה רבה. יחד עם זאת, הציפורים מביאות איתן בנוכחותן הפיזית, כאשר הן בקרבה גדולה אלינו, גם בעיות שונות ונזקים הנגרמים לבני האדם.

בעולם הרחב מקובלת ההנחה כי הציפור המזיקה ביותר לבני האדם הינה היונה, כיון שהיא הציפור ש"אימצה" את בני האדם יותר מכל ציפור אחרת, ולכן הפכה תלויה לקיום חייה, בשהייתה הקבועה בסביבתם הקרובה של בני האדם, מגורים ועבודה כאחד. מאמר זה מתרכז, לכן, מכאן והלאה, ביונים.

בין יתר המפגעים שהיונים מביאות עימן לסביבתנו הקרובה, ניתן למנות:

• מפגעי רעש החל משעות הבוקר המוקדמות מאוד.
• הפצת חרקים טפיליים וחיידקים המסכנים את בריאותנו.
• מפיצות מחלות קשות שחלקן עלולות לגרום למוות –בגלל תזונתן ממערכות האשפה והביוב,יונים זכו לכינוי "עכברים מעופפים" או "עכברים עם כנפיים" וישנם מחקרים הטוענים כי הן נושאות כ60- מחלות וזיהומים שונים, ובהן קטלניות:טיפוס, דבר, קדחת השבר הסורי-אפריקאי, קדחת הנילוס המערבי, דלקת קרום המח, וסלמונלה.
• משיכת אויבי היונים, כגון ציפורים טורפות, נחשים, עכברים וחולדות,אל מקום מגוריהם בבתינו, שהינם מזיקים ונושאי מחלות בפני עצמם.
• מפגעי לכלוך קשים בדמות הלשלשת של היונים, שבעצמה גם נושאת מחלות וזיהומים קשים, וכן מכילה חומציות גבוהה העלולה לחורר כל חומר שנקרה בדרכה,לרבות מתכות,בד ופלסטיקה )כפי שאנו רואים על כביסה תלויה ומכוניות למשל.(

ניקוי לשלשת חייב להיעשות עם הגנה מלאה – לרבות מסיכת אף-פה וכפפות, למניעת כניסת מזהמים למערכת הנשימה שעלולים להביא לאשפוז מיידי בבית החולים!

• במבני תעשייה היונים מהוות מפגע תברואתי וכלכלי,עם נזקי חומציות הלשלשת הפוגעת בצינורות,מיכלים ומכונות.
• במבני ציבור לשלשת היונים מלכלכת ומאכלת גם את הקשים שבמבני הבטון.
• בחקלאות היונים מזיקות לגידולים רבים באוכלן זרעים שנזרעו בשדות, עד כדי נזקים בכ1.5- מיליארדי דולרים שנאמדו במחקר על נזקי חקלאות בארה"ב בסוף שנות ה90- של המאה הקודמת.

שיטות הרחקת יונים עממיות

ישנן שיטות עממיות רבות להרחקת יונים, אך הן אינן יעילות, ואפשר להכליל את כולן תחת הכותרת הכללית: "דחליל." בין השיטות האלו, אנו כוללים:

• דחליל –בובת חיקוי צורת אדם,הבנויה מקרשים בצורת צלב,שמשתמשים בה בעיקר לחקלאות,תבהיל את היונים.
• ניירות כסף – ברק הניירות כתוצאה מהחזר קרינת השמש יבהיל את היו נים.
• בקבוקי מים תלויים באויר –כמו ניירות הכסף,הברקת השמש במי הבקבוקים תבהיל ותבריח את היו נים.
• דיסקים של מוסיקה תלויים באויר –שינויי הצבעים של הדיסקים כהחזר אור השמש יבהילו ויבריחו את היונים.
• בובות נחשים/עורבים שממוק מות על המעקה –אלו אויבי היונים ולכן הן יברחו כשיראו אותם.
• בובות ציפורים עם כנפיים פרושות שתלויות באויר –הן נראות כמו ציפורים תוקפות ולכן היונים יפחדו ויברחו.
• בובת ראש תנשמת –היונים יראו את האויבת שלהן ויברחו.
• בלון מתנפח עם עיני תנשמת זזות –היונים יזהו את האויבת שלהן,יפחדו ויברחו.
• אזעקות קוליות ואל-קוליות –קולות האזעקה יבהילו את היונים והן יברחו.
• אזעקות עם השמעת קולות תקיפה של הציפורים אויבות היונים – קולות התקיפה יבריחו את היונים.
• ועוד שיטות המבוססות על עקרונות דומים.

כל השיטות האלו מראש נועדו לכשלון חרוץ.

מדוע? הסיבה פשוטה. כל השיטות האלו אינן עונות על כל 3 התנאים הבסיסיים שבאמת מרתיעים ולכן מבריחים את היונים:

• צורה –היונה צריכה לזהות צורה של אחד מהאויבים שלה.
• תנועה –האויבת המזוהה צריכה לבצע תנועות תקיפה או תנועות שמאיימות על היונה.
• קול –האויבת המזוהה חייבת להשמיע את קולות התקיפה האופייניים לה בזמן תקיפה.

אם אחד מ- 3 האלמנטים האלו חסר – היונה "תבין" שמשהו לא בסדר ולא תפחד, אלא אולי לזמן קצר, ואז תחזור אל המקום שבו היתה או קרוב אליו.

גם מחיאות כפיים פשוטות יבריחו את היונים, אבל רק לזמן קצר מאוד, מספר שניות, ואז היו נים יחזרו למקום שבו היו.

אף אחת מהשיטות שפורטו אינה עומדת בכל 3 הדרישות מאויב אמיתי שבאמת מסכן את היונה, ולכן היא לא תברח, אלא תתרחק מעט ממקור האיום, ואם הוא לא יתממש, היא תחזור בהדרגה אל המקום שממנו ברחה או בסמוך אליו.

הריגת יונים – מדיניות לא יעילה

למרות יחסי הציבור המעולים שלה כ"יונת שלום," מציאות החיים עם היונים שונה בתכלית. היונים הינן יצורים אגרסיביים וטריטוריאליים. אמנם נאמנותו של היונה ממין זכר לבת זוגו ידועה, אך כך גם נאמנותו לשטח מחיה שהוא תופס כ"שלו," ובני האדם למדו שכדי להימנע מהנזקים הרבים של היונים, יש לעשות הכל כדי להרחיקן.

הגישה הנפוצה להרחקת יונים בעבר היתה להשמיד את אוכלוסיות היונים באמצעות יריות והרעלה, על אף מחאת גורמי הסביבה ואוהבי בעלי החיים והיונים. במחקר מקיף שנערך באוניברסיטת באזל בשוויץ, שכלל ניסוי בו נעשה נסיון מאורגן להשמיד בבת אחת את אוכלוסיית היונים של העיר, התברר מאוחר יותר, בשלב הניתוח של תוצאות הניסוי, שהושמדו רק 20% מאוכלוסיית היונים בעיר, והניסוי גם הראה כי בתוך שישה חדשים מזמן הניסוי, היונים הגדילו מחדש את מספרן למספר המקורי בתוספת .10% במילים אחרות, נוכח השמדה המונית – היונים הגבירו את קצב הריבוי הטבעי שלהן כדי לפצות על האובדן.

התוצאות המפתיעות של ניסוי ומחקר זה, הובילו למסקנה כי הפתרון מצוי בהרחקת יונים ולא בהשמדתן. בישראל יונים אינן מוגנות באופן מוחלט ע"י חוק צער בעלי חיים, והריגתן אינה חורגת מהוראות החוק במקרים רבים. מדיניות של הריגת יונים בישראל מתבצעת בעיקר בסביבת רפתות ומפעלי תעשייה, שם נזקי היונים הינם נזקים של ממש.

הריגת יונים בישראל נעשית בדרך כלל ע"י רובי אוויר מסוג "טוטו" בידי צלפים בעלי רשיון מהמשטרה ומהמשרד להגנת הסביבה, או על ידי הרדמה המונית בחומרים המורידים את טמפרטורות הגוף של היונים לרמה קטלנית עבורן. בכל מקרה, מדובר בארועים נדירים.

הדרך הנכונה להרחקת היונים

היונים גורמות את מירב הנזק בעת ישיבתן במקום הבלתי רצוי ושהייתן בו, כלומר כאשר הן נוחתות במקומות כגון גגות, אדני חלונות, מזגנים ומרפסות. הרחקתן נעשית על ידי הצבת מכשולים למניעת הנחיתה שלהן במקומות אלו.

כדי להציב מכשול אפקטיבי, יש לזכור את מימדי הגוף של היונה ואת גמישותה: במקום הרחב ביותר בגופה, בבטן, רוחבה של יונה הוא 7-8 ס"מ, וגובה הרגליים שלה יכול להימתח עד 9.5 ס"מ. מאפיינים אלו של גוף היונה מכתיבים הצבה של מכשול צר, ארוך וחד, כגון דוקרנים, מחטים, מסמרים או סיכות. חפירות באזור הר הבית גילו בשנת 2000 שריד של מסמר שככל הנראה שימש למטרה זו כבר אז…

הדוקרנים צריכים להיות יעילים בהשגת יעדם – הרחקת היונים, אבל לצערנו זה איננו המצב כיום בשוק הדוקרנים.

בעולם יש מאות סגנונות של דוקרנים נגד יונים, העשויים מתכת או פלסטיק או שילוב כלשהו שלהם. יעילותם של רובם אינה גבוהה, בשל היעדר תכנון נכון של צורת הדוקרן וחוסר ההבנה של היצרן את התנהגות היונים ומאפייניהן.

מהו דוקרן יעיל וטוב? דוקרן יעיל הוא כזה שמשיג את מטרתו – כזה שמרחיק את היונים. רבים לצערנו סובלים מדוקרנים נגד יונים שאינם יעילים, ואז הם גם ממשיכים לסבול מהיונים וגם מפסידים את הכסף שהושקע בדוקרנים האלו.

מדוע דוקרנים רבים אינם יעילים? מכיוון שהדוקרנים מיועדים לפעול נגד האינסטינקט הבסיסי של היונים לנחות במקום כלשהו. היונים החכמות מנסות – וגם מצליחות – למצוא את נקודות התורפה של הדוקרן, על ידי נסיונות חוזרים ונשנים, עד למציאתן על ידי היונה, בין אם לאחר כמה שניות במקרה של דוקרן גרוע, ובין אם במשך מספר ימים במקרה של דוקרן טוב יותר.

לכן יש להשתמש בדוקרן מתוחכם, שלוקח בחשבון את האסטרטגיות והטקטיקות של היונים נגד הדוקרנים.

אסטרטגיות של היונים נגד הדוקרנים

יונים אינן "חושבות" על פי ההגדרה האנושית המקובלת. הן מופעלות על ידי האינסטינקטים והדחפים שלהן, בלי להבין בכלל מה הן עושות. הן אינסטינקטיבית "בוחנות" את מבנה הדוקרן, כשהן מתייחסות אליו פשוט כאל משטח קשה לנחיתה.

סוג החומר ממנו עשוי הדוקרן איננו חשוב, למעט שני דברים: א.' קשיחות הסיכות, שצריכה להיות גדולה ככל האפשר, כדי למנוע מהיונים לכופף את הסיכות הצידה בגופן. ב.' אורך החיים המשוער של הדוקרן, כדי לקבל כלכליות השקעה גבוהה ככל האפשר.

הדבר החשוב באמת הוא התכנון ההנדסי של הדוקרן, כלומר מבנה מערך הסיכות שלו.

האלמנטים החשובים במבנה הדוקרן הם:

1. אורך הסיכות – אורך הסיכה האנכית חייב להיות לפחות 9.5 ס"מ, כמו שהוסבר קודם.

2. המרחק בין הסיכות – הן לאורך והן לרוחב.

3. זויות ההטיה של הסיכות )סיכות אנכיות לגמרי בזוית 90 מעלות כלפי מעלה וסיכות אלכסוניות בזויות שונות.

4. מספר הזויות של הסיכות האלכסוניות.

5.הרוחב הכללי של הדוקרן.

לצורך תאור אסטרטגיות היונים והתנהגותן, וטכניקות הדוקרנים המרחיקים אותן, אסביר עכשיו שני מונחים טכניים, שבהם אני עושה שימוש בהמשך המאמר:

"עקרון קרן שמש" – זהו העיקרון המכתיב את עיצובם של רוב הדוקרנים בעולם כיום, שיכול להיות מתואר כקשת של סיכות

בזויות שונות, שיוצאות כולן מאותה נקודה מרכזית דמיונית, שנמצאת במרכז בסיס הדוקרן. זהו הדוקרן הקלאסי.

"מעטפת ההגנה" – זהו היקף ההגנה האפקטיבית של הדוקרן. גבולות היקף זה מוגדרות על ידי הקו הדמיוני החיצוני המקיף את הדוקרן, במרחק של כ- 2 ס"מ מהקו הפנימי המחבר את קצות כל הסיכות בזויות השונות של הדוקרן. תוספת ההגנה של כ- 1.5-

2 ס"מ נובעת מהעובדה שיונה אינה יכולה לנחות במשטח ברוחב צר כזה, ולכן הדוקרן מגן על משטח ברוחב נוסף של כ- 1.5-2 ס"מ בכל צד שלו, ובסה"כ ישנה תוספת הגנה על רוחב משטח נוסף של כ- 3-4 ס"מ.

ליונים שתי אסטרטגיות עיקריות כנגד דוקרנים:

.1  התקפה ישירה:

א. מעבר בין הסיכות – אם המרחק בין הסיכות גדול מדי, היונים ינסו לפלס דרכן בעזרת גופן אל בין הסיכות. זו הסיבה שדוקרן טוב יכיל סיכות שהמרחב ביניהן קטן מ- 4 ס"מ.

ב. דחיפה וכיפוף סיכות – סיכות העשויות חומר רך מדי פשוט מוסטות הצידה ע"י אפקט צורת הקונוס של גוף היונה, הצר בקצותיו ועבה במרכזו. אז הדוקרן אינו רלוונטי כלל.

ג.  עמידה בין סיכות קצרות מדי – דוקרן עם סיכות שאורכן נמוך מ9.5- ס"מ, ובמיוחד אם הוא נמוך מ9- ס"מ, הינו דוקרן גרוע ולא אפקטיבי כלל – היונים יודעות למתוח את רגליהן ולעמוד על משטח הדוקרן עצמו, ללא התחשבות בהימצאות הסיכות כלל.

ד. דחיפת הדוקרן ממקומו – דוקרנים רבים אינם מחוברים ביעילות ובחוזקה הנדרשת למשטח עליו הם אמורים להגן מפלישת היונים, וניסיונן של היונים להידחף לתוכו עלולה להזיז אותו ממקומו או אפילו לדחוף אותו כליל כך שלא יהיה במקום ויפסיק מן הסתם לפעול. דחיפה חזקה מספיק מסוגלת להעיף לגמרי את הדוקרן מהגג אל הקרקע. דוקרן ממתכת ואפילו פלסטיק מהווה גם סכנה בטיחותית במצב כזה, כיון שבנפילתו מהגג לקרקע הוא עלול לפגוע באדם שעומד על הקרקע ולפצוע אותו קשות.

.2  התקפה עקיפה:

ה. סיכות אלכסוניות בדוקרן – אם בדוקרן ישנן רק סיכות אנכיות או קרובות לאנך, אז היונים פשוט יגיעו מהצד וינסו לחדור לתוך הדוקרן במרווחים שבין הסיכות. הטענה שהיונים לא יוכלו לנחות בתוך מערך צפוף של סיכות אנכיות בלבד – איננה נכונה. הכל תלוי באופן תכנון המערך ההנדסי שלהן. אם המערך לא מתוכנן בצורה נכונה, אז הן באמת ינסו ללכת מעל הסיכות, על ידי היצמדות ברגליהן לצידי החלק העליון של הסיכות. במקביל, הן יטילו את הלשלשת שלהן לתוך הדוקרן, והיא תתחיל להצטבר בערימה. כאשר הערימה תהיה גבוהה מספיק – היונים יתחילו ללכת על הערימה עצמה והיא תמשיך ותגדל וגם תתרחב לצדדים, ובכך הדוקרן ינוטרל ויבוטל סופית. לעומת זאת, כאשר יש בדוקרן מערך משולב של סיכות אלכסוניות בזויות שרחוקות מהאנך וביניהן סיכות אנכיות בצפיפות נמוכה, המערך ימנע מהיונים להגיע בכלל אל פנים הדוקרן מהצד ומלמעלה כאחד. ליונים לא תהיה שום אפשרות לנחות מלמעלה על ראשי הסיכות האנכיות שרחוקות אחת מהשניה וגם לא לחדור אל פנים הדוקרן מהצד ולמלא אותו בערימת לשלשת שהולכת וגובהת, עד בהדרגה שהן יוכלו ללכת עליה ולהגיע לגובה ראשי הסיכות, ואז לבנות קן חדש מעל הערימה והסיכות.

ו.  דוקרן צר מדי ביחס לרוחב המשטח שעליו הוא מיועד להגן – כאשר בשטח הכולל של משטח המיועד להיות מוגן, ישנן בסיכום כולל, פחות מדי סיכות, יש לכך שתי סיבות אפשריות: .1 סיכות הדוקרן מפוזרות בדלילות רבה מדי בכל שטח המשטח, כך שהמרחק בין כל שתי סיכות סמוכות הינו גדול מדי באורך וברוחב, ואז היונה תעבור ביניהן די בקלות ותנטרל את הדוקרן. .2 סיכות הדוקרן צפופות מספיק, אבל הרוחב הכולל של הדוקרן קטן מדי ביחס לרוחב המשטח שעליו הוא מונח והוא לא מכסה את כל השטח הדורש הגנה מפני היונים. במצב כזה, במקרים רבים היונה פשוט תנחת לצד ובצמוד לדוקרן ותחיה שם את חייה ללא הפרעות וללא כל חשש. הדוקרן הופך ללא רלוונטי כשהיונה מתעלמת ממנו, הולכת הלוך ושוב, מלכלכת בלשלשתה את המקום, בונה קן ומטילה ביצים, מגדלת את גוזליה. היונים הנולדות שם, "מוחתמות" ביחס למקום הזה והן רואות בו את ביתן הטבעי. כאשר הן יתבגרו ויגיעו בעצמן לגיל של הטלת ביצים וגידול הדור שאחריהן, הן יגיעו באופן כמעט אוטומטי, חזרה אל המקום שבו גדלו בעצמן. בתהליך כזה, תיוצר שם בהדרגה אוכלוסיית יונים הולכת וגדלה, המבוססת על דורות של צאצאי יונים. לדוקרן לא תהיה שום יכולת למנוע זאת. כדי למנוע תהליך כזה מראש, חייבים מלכתחילה להתקין דוקרן שרוחבו זהה למשטח שעליו רוצים להגן.

הנסיונות לכסות שטחים נרחבים על ידי דוקרנים מבוססי "עקרון קרן שמש," נעשו לא יעילים בגלל הפערים ההולכים וגדלים בין הרוחב המקסימלי האפשרי של הדוקרנים לבין רוחב המשטחים המיועדים להגנה. הרוחב האופייני לדוקרנים הסטנדרטיים הינו 4- 12 ס"מ, בשעה שרוחב המשטחים המיועדים להגנה, הוא 20-30 ס"מ. פרושו של דבר הינו, שהתקנת שורת דוקרנים רגילים אחת לא תספיק מלכתחילה. יהיה צורך בהתקנת 3-4 שורות דוקרנים רגילים במקביל, עם חפיפה קלה ביניהם, וזה כבר תהליך עבודה יקר שגם גוזל הרבה זמן. אחרת היונים פשוט ינחתו ויסתובבו על השטח הלא מוגן של המשטח.

יותר מכך: התקנת מספר שורות של דוקרנים רגילים במקביל, כמו שנכתב קודם, כדי להגן על הרוחב המלא של המשטח המיועד להגנה, גם כן לא תעזור בהרבה, מאחר ובקצות "מעטפת ההגנה" של כל שורת דוקרנים )הקצוות הנמוכים שלה,( היכן ששורת דוקרנים אחת נוגעת בשורת הדוקרנים המקבילה אליה, יווצר שטח שאינו מוגן מספיק, נקודת חולשה גדולה במערך ההגנה הזה, ושם בדיוק יחדרו היונים לתוך מערך שורות הדוקרנים. מנקודת חדירה זאת, בעזרת ערימת הלשלשת ההולכת וגובהת ומתפשטת לצדדים, היונים ינטרלו בהדרגה את המערך של 3-4 שורות הדוקרנים המקבילות ויהפכוהו לחסר תועלת.

הפתרון האפשרי היחיד למצב בעייתי זה, הוא כמובן שורת דוקרנים יחידה שתגן בבת אחת על כל רוחב המשטח המיועד להגנה, אשר תהיה מבוססת על דוקרן יעיל מאוד ורחב במיוחד. לדוקרן זה יהיה אורך מתאים של סיכות, אשר יהיה מאורגן במערך יחודי שיכלול סיכות בזויות שונות, וממוקמות במרווחים שלא יאפשרו ליונים להסתנן ולחדור ביניהן.

עד עכשיו, לא היה בנמצא בעולם דוקרן כזה. אבל מהיום…

ראו תמונה בתחתית המאמר!

דור חדש ומתוחכם של דוקרנים

"עקרון קרן שמש" מגביל כאמור את הרוחב האפקטיבי של דוקרן, והגבלה זו אינה מאפשרת הגנה על משטחים רחבים. לכן נדרש דוקרן בעל עיקרון עיצובי חדש לגמרי. גישה תכנונית חדשה זאת תאפשר גם הגנה יעילה על משטחים ברוחב בלתי מוגבל וגם תשמור על יעילות גבוהה מאוד ללא נקודות חולשה.

עיקרון עיצובי חדש זה נקרא "עיקרון פס בסיס," המאפשר הפרדה בין הגוף המרכזי של הדוקרן ובין הדפנות החיצוניות שלו

המכילות את הסיכות האלכסוניות. כך מתאפשר רוחב בלתי מוגבל למעשה של דוקרן אפקטיבי ביותר בכל נקודה שלו.

"עקרון פס בסיס" מבוסס על הרעיון של יצירת מספר פסי הולכה מקבילים בדוקרן )מינימום שניים,( שמהם יוצא שילוב במערך תכנוני מיוחד, של סיכות אנכיות שביניהן גם מותקנות סיכות שיפועיות בזוויות וכיוונים שונים, הן כלפי חוץ והן פנימה לתוך גוף הדוקרן. כל יחידת דוקרנים כזו יכולה להתחבר ליחידה סמוכה בשיטת פין וטבעת. מערך הפינים הכללי של יחידת הדוקרן, מגן עליו מחדירת היונים הן מלמעלה והן מהצדדים, ובכך יוצר מעטפת הגנה שלמה ואחידה לכל הדוקרן, ללא נקודות חולשה, ללא קשר לאורך ורוחב הדוקרן.

"עקרון פס בסיס" חדש זה, מבוסס על גישה הפוכה לגמרי מהדוקרנים הרגילים, מבוססי "עקרון קרן שמש," ולכן גם יכולות ההגנה שלו מהפכניות לטובה.

דוקרנים כאלו אינם מוגבלים כאמור באורכם וברוחבם, ואכן באחד המקרים הותקן דוקרן שנוצר באופן מותאם אישית, בבית פרטי שסבל במשך שנים רבות ממכת יונים בלתי פתירה )עד אז.( הדוקרן היה ברוחב 120 ס"מ ואורכו היה שמונה מטרים! למותר לציין, כי בעיית היונים נפתרה מיד כאשר נשלמה עבודת ההתקנה של הדוקרן.

דוקרנים כאלו אינם רק יעילים נגד יונים: ניתן ליצור אותם בקני מידה המותאמים להרחקת דרורים או סנוניות, למשל, או ציפורים גדולות כמו אווזים. כמו כן ניתן להשתמש בהם להגנה מפני חיות קטנות אחרות, כגון חתולים, דביבונים וחיות חורשה קטנות אחרות, להגנה על ארובות וצנרת תעשייתית, ולהגנה על עצים מפני חיות שמכרסמות גזעי עצים, כגון עזים וגמלים.

מכיוון שליונים לגמרי לא אכפת מאיזה חומר עשוי הדוקרן, למעט שאלת גמישותו כנגד הדחיפות שלהן, מחיר ייצורו נקבע על פי חומר הגלם – וכאן מוצרי פלסטיק פשוטים למדי יכולים לעשות את העבודה היטב.

יונה שתנחת בסמוך לדוקרן כזה, מכל כיוון שהוא, תיתקל במקביל ב- 3-4 סיכות בזוויות שונות, ותיחסם מיידית. באופן כללי, המערך המשולב של סיכות אנכיות ושיפועיות, יוצר מחסום מוחלט לחדירת היונים לתוך "אזור ההגנה" של הדוקרן. צרוף של

מספר "אזורי הגנה" כרצוננו, מאפשר לנו ליצר דוקרן בכל רוחב שנרצה לישום הדרוש. המגבלות היחידות הינן השיקולים הטכניים והכלכליים הקשורים בעלויות יצור המודל שרצינו לייצר.

דוקרן אשר יענה על כל הדרישות המוצגות ומוסברות במאמר זה, יהיה הדוקרן הטוב ביותר, שכן תיכנונו ועיצובו לוקחים בחשבון את כל מאפייני התנהגות היונים כלפי המכשולים המפריעים להן להיענות באופן מלא לתכתיבי האינסטינקטים המפעילים אותן, והוא נותן תשובה הולמת לכל אחד ממאפיינים אלו.

אורך ורוחב הדוקרן, בפס יצור מעשי, יהיה תלוי רק בשיקולים הכלכליים. אין מגבלה טכנית )בגבולות הגיוניים.(… ישומי הדוקרנים:

דוקרנים ברוחב 30 – 40 ס"מ מתאימים למגוון ישומים, כגון:

* הגנת מעקות גג, אדני חלונות, קורות עץ/בטון במרפסות גג, וקורות של פרגולות בגינות. * הגנת מכסים של מנועי מזגנים מפוצלים לדירות ובתים וגדולים יותר למוסדות ותעשיה.

* רעפים "רוכבים" של גגות רעפים (רעפים בצורת חצי מעגל, המותקנים תמיד בקצה העליון של גג הרעפים), שהיונים אוהבות מאוד לעמוד עליהם מטעמי הגנה עצמית.

* הגנה על אלמנטים בולטים בקירות מבנים פרטיים, דתיים, ומוסדיים מכל סוג.

* הגנת אדני חלונות נגד חדירת חתולים, דביבונים וחיות חורש אחרות לדירות בקומת הקרקע.

הגנה בהתקנה מאונכת על גזעי עצים מוגנים נגד כרסום והתקרבות של חיות ובני אדם.

* הגנה בהתקנה מאונכת או מאוזנת על פי הצורך, על ארובות ועל כל צנרת שמוקפת בשכבת בידוד ומותקנת על גגות, כנגד הציפורים שמכרסמות את הבידודים.

* כל ישום אחר הדורש הגנה יעילה ואגרסיבית.

דוקרנים אלו ניתנים ליצור בהזמנות מיוחדות של גדלים שונים, עבור ישומים מכל סוג.