מחלה ושמה בנייה

לפני מספר שנים ערך השר להגנת הסביבה לשעבר, גלעד ארדן, סיור מקצועי בשומרון. אחת מתחנות הסיור הייתה ביישוב פדואל בו נערך מפגש בין השר למספר ילדים שעל פניהם הופיעו פצעים מוגלתיים לא סימפטיים במיוחד. היו אלה פצעים הנגרמים כתוצאה ממחלה הנקראת "לישמניאזיס של העור" או בשמה העממי: "שושנת יריחו". האגדה מספרת שהשר הופתע לגלות לראשונה בביקור זה על תופעה מדאיגה שהולכת ומתפשטת בארץ והורה לאנשיו להתחיל לטפל בתופעה. ב 29/8/2012 הועברה החלטת ממשלה "תכנית לאומית לבחינת דרכי התמודדות להפחתת מפגעי הליישמניה ("שושנת יריחו") בישראל" אשר בעקבותיה נערכו ניסויים בכמה עשרות יישובים ברחבי הארץ.

מהי שושנת יריחו?

מחלת שושנת יריחו נגרמת כתוצאה מהדבקות בטפיל לישמניה החודר לגוף באמצעות עקיצת "זבוב חול" – חרק קטן הדומה במראהו ליתוש קטן ושעיר. קיימים מספר סוגים של טפילי לישמניה הגורמים למחלות שונות, ביניהם שני סוגים עיקריים המתפשטים בשנים האחרונות בארץ: לישמניה מייגו'ר ולישמניה טרופיקה. המשותף לשניהם הוא יצירת פצעים מוגלתיים, דמויי מכתש, על פני העור. זמן החלמת הפצע ממושך (חודשים עד שנים) ומצריך טיפולים רפואיים ולעיתים קרובות אשפוזים בבתי חולים. גם לאחר החלמה מלאה עלולה להישאר על פני העור צלקת מכוערת.

שפן סלע – חיה מוגנת "בערבון מוגבל"

שפן הסלע הוא בעל חיים מיוחד וייחודי. בניגוד לדעה הרווחת הוא איננו מכרסם ומשתייך לקבוצה נפרדת (שפנאים) הקרובה אבולוציונית דווקא לפילים. בטבע ניתן למצוא אותו בתוך מסלעות וצוקים שם הוא חי, מתרבה ומסתתר. לשפני הסלע שפה תקשורתית מיוחדת, עשירה בקולות חיזור ושריקות. הם חיים בקבוצות גדולות המונות לעיתים עשרות פרטים הנשלטים ע"י זכר דומיננטי. טמפרטורת הגוף שלהם מושפעת מטמפרטורת הסביבה ולכן ניתן לראותם רובצים על גבי הסלעים בשעות הבוקר המוקדמות כאשר הם מתחממים מקרני השמש. זו חיה מוגנת ואסורה לציד או לכידה. אבל…

בשנים האחרונות חל גידול משמעותי באוכלוסיית ותפוצת שפני הסלע באזורים מיושבים ברחבי הארץ. חיית הבר שהייתה נצפית בטבע מדי פעם, הפכה תוך שנים בודדות לבעל חיים נפוץ, שהסתגל לאזורי מגורים וחי בצמוד לאדם. ביישובים רבים כיום מתקיימות אוכלוסיות של שפני סלע ממש בתוך שכונות המגורים, בחצרות, לאורך מדרונות, בתוך כוכים ומסלעות מלאכותיות שנוצרו כתוצאה מעבודות פיתוח. סביבת המגורים החדשה מספקת לשפני הסלע שפע של מזון צמחי המצוי בגינות הירק המטופחות. הם אוכלים מכל הבא לפה – עלי עצים שונים, פירות, חסות, כרוב ואפילו קקטוסים ופלפלים חריפים. ככל שגדל ההיצע, כך גדל תאבונם של השפנים. החצרות נותרות עירומות ושוממות כמו לאחר מכת ארבה. גדרות, שערים ומכשולים אינם מרתיעים אותם, להיפך, שפני הסלע בורכו ביכולת עבירות שאין כמותה. הם יטפסו ויקפצו מעל גדרות (עד לגובה 2 מ'), ימצאו מרווחים מתחת או מהצדדים וישיגו את מזונם בכל מחיר. לעיתים, כאשר יש כלב גדול בחצר, עלול המחיר להיות קטלני. אם יש כלב קטן בחצר, המחיר עלול להיות קטלני עבורו.

מערכת היחסים השנויה במחלוקת בין האדם לשפן מתדרדרת עוד יותר כאשר לסיפור מצטרפת "שושנת יריחו". מסתבר, שהשפנים עלולים לשאת בגופם את טפיל הלישמניה (אשר גורם לפצעים על העור) ולכן הם מוגדרים על ידי וטרינרים ואנשי בריאות הציבור כ"חיית מאגר". הגדרה זו היא שמאפשרת בתנאים מסוימים בלבד – לרשויות המקומיות לצאת במבצעים לדילול אוכלוסיית השפנים באזורי מגורים.

סוף מעשה במחשבה תחילה

יחסי השכנות הרעים שנכפו על האדם ושפן הסלע הפכו בעל חיים אינטליגנטי, מיוחד ומוגן ליצור מאיים, שנוא ומרוד. המצב הקיים מצריך כיום השקעת משאבים אדירים, הפעלת כלים כבדים, יועצים ומתכננים על מנת ליצור סביבה שלא מאפשרת או לפחות איננה מעודדת התרבות שפני סלע.

מצב זה היה נמנע אילו בעת עבודות הפיתוח שיצרו את בתי הגידול ומשכו את שפני הסלע לאזורי המגורים היו דואגים לפינוי בולדרים וסלעים מצדי דרכים, בניית קירות תומכים ומילוי מדרונות סלעיים. למרבה הצער, גם כיום, ביישובים חדשים שנבנים ושכונות חדשות עדיין אין מספיק הקפדה ומחשבה לעתיד.  

התגוננות אישית

חשוב לזכור: טפיל הלישמניה איננו יכול לעבור ישירות מהשפן לאדם ללא עזרת זבוב החול. רוב אמצעי ההתגוננות שלהלן מיועדים למנוע את העקיצות שנגרמות בעיקר בחודשים החמים של השנה:

1. זבוב החול עוקץ בעיקר בשעות הערב והלילה. בשעות אלה יש למרוח דוחי יתושים בעיקר באזורי הפנים, הצוואר והאזניים. חומרים המכילים את החומר הפעיל DEET נחשבים ליעילים ביותר, אך אסורים לשימוש בגילאים קטנים. תמיד יש לפעול על פי ההוראות הרשומות על תווית התכשיר.
2. מומלץ להתקין רשתות צפופות במיוחד (יותר מהסטנדרט) על חלונות הבית ובימי הקיץ החמים להדליק מזגן או מאוורר.
3. כילות נחשבות לאמצעי היעיל ביותר למניעת עקיצות יתושים וזבובי חול.
4. קיימים מוצרים שונים לדחיית יתושים העשויים להיות יעילים כנגד זבובי חול. מכשירים אולטראסונים למיניהם אינם יעילים.
5. פצעי שושנת יריחו מתגלים כחודשיים-שלושה לאחר העקיצה. במקרים רבים הנעקצים אינם מאובחנים בזמן כתוצאה מחוסר מודעות. מדובר בתחילה בנגע שנראה כעקיצת יתוש אדמומית ונפוחה אשר אינה עוברת. העלאת החשד ללישמניאזיס בפני רופא-עור ואבחון מוקדם עשויים לצמצם את משך המחלה ולהוריד את מידת ההיצטלקות.