מאבק המאביקים

כל אחד יכול לסייע למאביקים להתרבות, החל מגינון בחצר האחורית ועד אנשי מקצוע בתחום ההדברה. זה חשוב לכולנו!

מאביקים ממלאים תפקיד חשוב בקיום אנושי, כולל המזון שאנו צורכים. בשנים האחרונות חלק מהמאביקים נאבקים כדי לשרוד. שימור המערכת האקולוגית שלנו, מסתמך על בריאות ושפע של מאביקים במערכת.

בואו נכיר את תפקידו של המאביק

המאביק הוא סוכן המעביר או מסיר אבקה מפרחים,  עצים ועשבים. האבקה היא העברת אבקה מן החלק הזכרי לחלק הנקבי בצמח לצורך הפרייתו. המאביקים הפופולריים ביותר הם דבורים וצרעות, זבובים, פרפרים וציפורים. לא רבים יודעים כי גם עטלפים ומכרסמים מסוימים עשויים לשמש  כמאביקים. עם זאת, דבורים אחראיות בטבע לרוב ההאבקה.

איך האבקה מתרחשת?

צמחים מכילים תאי רבייה זכריים ונקביים. התאים הזכריים נמצאים בתוך גרגרי אבקה דקה על האבקנים של הפרח. בתאים הנקביים נמצאות הביציות של הפרח. כאשר תאים זכריים ונקביים נפגשים, מתרחשת האבקה.
האבקה ממלאת תפקיד קריטי במחזור החיים של צמחים פורחים. זהו תהליך הרבייה המינית של הצמחים שמניבה זרעים הנובטים והופכים לצמחים.

האבקה לא יכולה לזוז בכוחות עצמה ומסתמכת במידה רבה על מקורות אחרים כדי להעביר אותה ממקום למקום. חרקים, יונקים וציפורים אוספים את האבקה המכילה את התאים הזכריים מן האבקנים ונושאים אותה אל התאים הנקביים. רוח יכולה גם היא להעביר את האבקה.

ישנם מינים רבים ושונים של פרחים. לכל אחד יש צבע משלו, צורה וריח שהוא פולט. הם מושכים אליהם מאביקים בעזרת צוף מתקתק ואבקת פרחים.

דבורים הם המאביקים המצטיינים. מדובר בחרקים שחלקם חברתיים, המהווים את האחראים העיקריים על ההאבקה של אספקת המזון שלנו. מתוכם, הבולטת ביותר היא דבורת הדבש המערבית (Apis mellifera), שאחראית ל- 80 אחוז מההאבקה בחקלאות.חלק מן הגידולים שהיא אחראית להאבקתם הם: אבוקדו, תפוחים, אבטיחים, מלונים, חמניות, תותים ושקדים. האבקה של שקדים, למשל, מסתמכת אך ורק על דבורת הדבש.

דבורת הדבש, כמאביקה, היא החרק המועיל ביותר לאנושות. היא חיה בחברה מורכבת. המושבות של הדבורים מכילות מלכה מתרבה אחת, כמה מאות זכרים ואוכלוסייה גדולה של פועלות עקרות וצייתניות. תוחלת החיים של המלכה היא כ-3-4 שנים. הזכרים מתים לאחר ההזדווגות או מסולקים מהכוורת לפני החורף. דבורה פועלת יכולה לחיות כ-6 שבועות במהלך חודשי הקיץ ויותר מכך בחורף, תלוי במיקום הגיאוגרפי של הכוורת. בכוורת אחת יכולות לחיות בין 40,000 ועד 80,000 דבורים, בהתאם למיקום ולעונת השנה. האביב הוא זמן השיא בה הכוורת תהיה חזקה ופעילה ביותר. הפועלות מלקטות את המזון ומתקשרות עם יתר הדבורים בריקוד מיוחד אשר מסמן לאחרות היכן ממוקם המקור לאותו מזון.
לדבורים יש עוקץ, אך הן אינן מעוניינות לעקוץ ללא התגרות. במידה ותעקוץ אדם או חיה – היא תמות.

אוכלוסיית הדבורים בסכנה

לאורך השנים חלה ירידה מדאיגה בכמות הדבורים. התופעה קיבלה אפילו שם: "הפרעת התמוטטות המושבה" (CCD). התופעה דווחה לראשונה בשנת 2006 על ידי מגדלי דבורים אשר חוו הפסדים משמעותיים במהלך האביב. הפסדים אלו מיוחסים לנטישה של הדבורים הפועלות את הכוורת, כשהן משאירות מאחור את המלכה, דבש ומעט דבורים שתפקידן לטפל במלכה. CCD נחשבה כגורם מרכזי של להתמעטותן של הדבורים. עם זאת, מספר המקרים המדווחים ירד בחמש השנים האחרונות.

העובדה כי הירידה בכמות הדבורים נרשמה גם בבתי גידול מלאכותיים וגם בטבע, מצביעה על גורמים נוספים להתמעטותן של הדבורים. מחקר מתמשך שנערך על ידי רשויות ממשלתיות, אוניברסיטאות ומעבדות מחקר, מצביע כי גורם אחד לעניין הוא שינוי האקלים. בחלקים שונים של ארצות הברית שחוו חורף מתון מהרגיל לעונה, לבלוב הפרחים הוקדם. כאשר הדבורים הראשונות הגיחו מן הכוורת לעונה חדשה, הפרחים, המהווים את מקור המזון שלהם, כבר פרחו ומתו. גורם שני להיעלמותן של הדוברים הוא השמדת בית הגידול. איזורים שהיו בעבר טבע, עם פרחים ועשבים, שינו את פניהם ובעקבות פיתוח עירוני נעלם הטבע והפך לבתים, כבישים ופרוורים עירוניים. גורם נוסף הפוגע בדבורה הוא אקרית הוורואה (Varroa). האקרית, שמקורה במזרח הרחוק בדבורת הדבש האסייתית, מין קרוב לדבורת הדבש המערבית, דווחה בארץ לראשונה בשנת 1984 ובארה"ב בשנת 1987. מדובר בטפיל הנצמד אל הדבורה הבוגרת ובעיקר לזחלי הדבורה ומוצץ את נוזלי גופם. בנוסף, הטפילים מעבירים וירוסים הפוגעים בדבורים. הופעת האקרית מחייבת את הדבוראים לעירנות מיוחדת, לבדיקות שגרתיות ולשימוש בממשק הדברה משולב על מנת לשמור על הכוורות בריאות.

שימוש בחומרי הדברה

סיבה נוספת להיעלמותן של הדבורים היא השימוש הנרחב בחומרי הדברה. השימוש הנפוץ בנאוניקוטינואידים הן בריסוס והן בהגמעה להגנה על יבולים מפני מזיקים מגיע לבסוף גם לצוף ולאבקה. כיום מתנהל מחקר בנושא השפעת נאוניקוטינואידים על דבורת הדבש. מדינת מרילנד בארה"ב הפכה למדינה הראשונה שאסרה את השימוש בנאוניקוטינואידים, אך החומר עדיין מאושר לשימוש פרטי על ידי גורמים מוסמכים ומורשים

איך יכולים המדבירים לסייע?

ראשית עליהם להכיר את חשיבותן של הדבורים ולהבין כי אין לטפל בדבורים עם חומרי הדברה. במידה ונתקלת בנחיל באזור מגורים, יש לקרוא לדבוראי או לבעל מקצוע מתמחה להרחקת הנחיל.

שנית, הם יכולים להשתדל לייצר סביבה תומכת כבית גידול למאביקים. להימנע ככל האפשר מחומרי הדברה כימיים ולהשתדל לעשות שימוש בהדברה ביולוגית ואורגנית. במקרים בהם אין מנוס מהדברה כימית חשוב להימנע מריסוס צמחייה פורחת המושכת דבורים, להעדיף תכשירים שאינם פוגעים בדבורים (מידת הסיכון לדבורים רשומה על התווית ברוב התכשירים) ומומלץ לרסס בשעות החשיכה בהן הדבורים אינן פעילות.

יתרה מכך, הם יכולים להמליץ לשתול פרחים וצמחים המסייעים למאביקים להשתקם. מינים שונים של צמחים מושכים מאביקים שונים.