טל ויינברגאסון טבע משתולל ברחבי ישראל
ההתפשטות חסרת המעצורים של ‘נמלת האש הקטנה’ בישראל יוצרת נזקים אקולוגיים בסדר גודל של אסון טבע גדול ממדים. ההרס והחורבן נסתרים לעין, קשים להמחשה במהדורות החדשות ולכן יתעצמו בעתיד הנראה לעין.
טל ויינברג, עורך קוטיקולה
קשה לזעוק את זעקתו של הטבע. ארגונים סביבתיים ועמותות משקיעים משאבים רבים ומגייסים את מיטב המוחות על מנת לזכות במעט חשיפה תקשורתית. בכתבה הבאה אנסה לזעוק את זעקת הטבע והסביבה הנתונים תחת אסון מתמשך. הביטוי ‘אסון’ מתקשר אצלנו בד”כ עם אבדן חיי אדם, עם אירועים טרגיים עליהם שומעים במהדורות החדשות ובטח שלא בסיפורים על נמלים, אקולוגיה ומינים פולשים – אלה נדחקים לשולי החדשות ומוגשים כקינוח לקהל שבע האסונות. ובכל זאת, אני מתעקש, מדובר באסון! לא מסוג האסונות אליהם אנו רגילים (אולי מכורים…), אסון בלי דם, בלי פיצוצים ותמרות עשן, שקט, סמוי, אך עוצמתי וקטלני.
לפני כשבועיים טיילתי עם משפחתי בשמורת הטבע עינות צוקים (עין פשחה) אשר בצפון ים המלח. שמורה נדירה, לא רק בשל מיקומה ומאפייניה הייחודיים אלא גם מפני שהיא משמשת כבית גידול למין הנמלה המוגן ‘אורגת האשלים’. זחלי נמלה זו טווים משי המשמש כחומר בניה עבור קן גדול התלוי על ענפי עצי האשל בשמורה, תופעה מרתקת וייחודית. לצערנו, אורגת האשלים בשמורת עינות צוקים נתונה בפני סכנה קיומית. מספר אזורים בסביבת ים המלח נכבשו זה לא מכבר ע”י הנמלה הפולשת וסומנו בצבע אדום בוהק במפות התפוצה.
ההתפשטות חסרת המעצורים של ‘נמלת האש הקטנה’ גורמת לאסון טבע אקולוגי הפוגע באדם, בחי ובסביבה. בכתבה ‘נזקי נמלת האש הקטנה – תג מחיר’ שפרסמנו בקוטיקולה לפני 3.5 שנים הזהרנו מפני הנזקים הסביבתיים והכלכליים האדירים שעלולים להתרחש בישראל בעקבות כך. האזהרות נהפכו מזמן למציאות ובאסון כמו באסון, התוצאה היא הרס וחורבן הסביבה. בניגוד לאסונות טבע מתוקשרים כמו סופות, מפולות והצפות בהן הנזק לסביבה נראה בבירור לעין, במקרה של נמלת האש הנזק הוא סמוי, מתרחש כביכול מתחת לפני השטח, איננו מלווה בתמונות קשות מזירת האירוע ואיננו זורע פניקה בציבור, אך דבר זה איננו מקטין מעוצמתו, להיפך, השפעתו הרסנית, מתמשכת וקטלנית.
אני עוסק בנושא כבר מעל 10 שנים ועוקב מקרוב אחר התפשטות נמלת האש הקטנה בישראל. משנה לשנה שטחי הנגיעות בתוך הערים הולכים וגדלים, חצר אחר חצר נכבשת, שכונה אחר שכונה, תדירות הדיווחים המגיעים אלי על גינות ציבוריות נוספות שילדים לא יכולים לשחק בהן הולכת וגדלה, מדי שנה מתגלה עוד יישוב נגוע, עוד קיבוץ בדרום הארץ שנלחם בנמלה, גם במקומות שחוקרים לא האמינו כי נמלת האש הקטנה תוכל לשרוד בהם.
והגרוע מכל, חופי ים, פארקים, נחלים ושמורות טבע שמתווספים לרשימת האזורים מוכי האסון.
אסון אקולוגי במלא מובן המילה ואף יותר מכך, דווקא מכיוון שהוא פוגע קודם כל בפרוקי רגליים כמו חרקים, סרטנים, עכבישים, עקרבים ועוד – יצורים בעלי חשיבות רבה ליציבותה וקיומה של המערכת האקולוגית. פרוקי הרגליים מספקים שירותי הפצה והאבקה, הם מטייבים את הקרקע באמצעות פירוק חומרים, מווסתים אוכלוסיות ועוד. נמלת האש הקטנה ידועה כמחסלת סדרתית של אוכלוסיות אלה, בנוסף היא תוקפת גוזלים, זוחלים ועופות, גורמת למחלת עיניים קשה בכלבים וחתולים וכמובן עוקצת ומהווה מטרד קשה לאדם.
מדינת ישראל אשר נחשבת למובילה בינלאומית בחילוץ והצלה, השולחת צוותי חירום לארצות רחוקות על מנת לסייע באסונות טבע כמו רעידות אדמה, כשלה כישלון חרוץ באסון הטבע המתגלגל הפוקד אותה. במקום לגייס צוותי חירום ולהזמין ‘סופר טנקר’ למלחמה בנמלת האש הקטנה מעסיקה המדינה פקח בודד ויחיד ומעודדת משתלות לבצע ניטור וולנטרי לאבחון מוקדם של המזיק. ככה לא ממגרים נמלה.
‘נמלת האש הקטנה זה לא זיקה’, כך הכריז לאחרונה בכיר במשרד להגנת הסביבה, לא מדובר כאן בעניין של חיים או מוות, לכן אין ענין למדינה לטפל בה. כמה חבל…אילו הייתה מעבירה קצת זיקה, אולי היו מתייחסים לנושא ברצינות והיה נחסך מאיתנו אסון הטבע הנוכחי. בינתיים ‘אורגת האשלים’ ומינים רבים נוספים נמצאים בסכנה קיומית.