אלי לוגסי מספר על מכת התיקנים ברח’ סוקולוב בהרצליה

אלי לוגסי הוא מנכ”ל חברת לוגסי-גולן החברה לאיכות הסביבה בע”מ ואחד ממייסדיה, המתמחה בניטור, בקרת מזיקים, הדברת מזיקים, טיפול בטרמיטים, הרחקת יונים ובטיפול במפגעים שונים. אלי לוגסי בעל תואר אקדמי בתחום הנדסת הסביבה, הנדסאי אקולוגיה, תברואן מוסמך, מדביר מורשה ומרצה בקורסים שונים בתחום הנדסת הסביבה, מטעם משרד הבריאות.

“מקרה שאירע לפני כמה שנים אבל לא היה דומה לשום דבר אחר שנתקלתי בו עד אז. עד היום, המקרה הזה משמש אותי בהרצאות שאני מעביר, כלקח ומוסר השכל על תפקידו של המדביר.

הכל התחיל בשיחת טלפון שקיבלתי ממכר, חבר ועד הבית בבניין רב קומות ברחוב סוקולוב בהרצליה, המתגורר בדירת הפנטהאוז. הוא סיפר שכבר זמן רב, מזה כשנתיים, מדי ערב פולשים עשרות תיקנים אמריקאים גדולים לדירתו ולדירות נוספות בבניין.

מדובר על כמויות עצומות של תיקנים שפוגמות באיכות החיים של הדיירים והופכים אותה לבלתי נסבלת. ערך הנדל”ן ירד בבניין והוא עצמו כבר נטש את הדירה, כיוון שאי אפשר לחיות בתנאים כאלה.

ועד הבית כבר הזמין חברות הדברה שונות והן ריססו את הבניין ואת מערכת הביוב שלו, אבל הבעיה נמשכת.

הסכמתי להגיע ולבדוק, למרות שאני כבר לא עוסק בהדברת דירות פרטיות. הגעתי לבניין ברחוב סוקולוב בשעות הצהריים ועליתי לפנטהאוז הנטוש יחד עם בעל הבית. ראיתי כמות אדירה של ג’וקים, גוססים ומתים. התחלתי לחפש מאיפה הם מגיעים, אבל לא מצאתי.

צילום: יוגב עמרני

התיקן האמריקאי חי ומשגשג במקומות לחים ורטובים. אחרי שבדקתי במערכת הביוב, סבבתי את הבניין וחיפשתי מקומות כאלה – נזילות, מקלטים לחים. לא מצאתי דבר.

זה השלב הקריטי במקצועיות של מדביר – היכולת לבצע תחקיר. במקרה זה נדרשה תחקירנות מקצועית ונחישות. עברנו בבניין מקומה 0, דירה-דירה מקומה לקומה ותחקרתי את הדיירים.

כולם דיווחו כי הם סובלים מאד ממכת התיקנים, שהחיים לצידם הפכו כבר להרגל ומדובר באסון אמיתי. את כולם שאלתי מאיפה נכנסים התיקנים והסתבר מכנה משותף – כל התיקנים מגיעים בשעה 10 וחצי בלילה, דרך המרפסות בצד הצפוני של הבניין.

עברתי לבניינים הסמוכים ותחקרתי את הדיירים – אף אחד בבניינים הסמוכים לא סבל ממכת תיקנים דומה.

לא נותר אלא להמשיך ולחקור בשטח. למחרת בשעה 10 בלילה הגעתי על מנת לצפות בתופעה בזמן אמת. הצבתי פרוז’קטור שכוון לצידו הצפוני של הבניין וחיכיתי במתח לראות מה קורה. בשעה 10 וחצי, נפתחה דלת הזזה באחת המרפסות ובעקבותיה נחילים ענקיים של תיקנים יצאו וטיפסו לאורך הבניין, חלקם עלו למעלה וחלקם ירדו למטה, כשהם נכנסים למרפסות השכנים. זה היה מחזה מטורף.

הזעקתי את אנשי ועד הבית והראיתי להם מה קורה. עלינו לדירה ממנה יצאו התיקנים, הדייר פתח את הדלת. הדירה הייתה חשוכה לחלוטין וכששמע מה רוצים ממנו, טרק את הדלת ולא הסכים לדבר.

קראנו למשטרה ולמכבי האש, אך גם הם לא הצליחו להיכנס לדירה ללא צו. הסיפור התגלגל לבית המשפט. התברר שאותו דייר פלש לדירה שהייתה שייכת לעמידר ובמשך שנים חי בתנאי היגיינה לקויים במיוחד, בתוך כמויות זבל אדירות, ללא חשמל, ללא מים, בזוהמה שהלכה וגברה. התיקנים התפתחו שם כמו במדגרה וברגע שהיה פותח את דלת המרפסת בערב, כדי לנשום קצת אוויר, הם היו יוצאים ופולשים לשאר הדירות בבניין.

עם התערבות העירייה ובית המשפט, נפתרה הבעיה. הסיפור המלא פורסם בתקשורת וניתן לקרוא אותו גם כאן.

מוסר ההשכל והסיבה שאני ממשיך לספר את הסיפור הזה בהרצאותי הוא בגלל חשיבות התחקיר בעבודתו של המדביר. מדביר מקצועי חייב להיות תחקירן ולזהות את שורש הבעיה. באותו בניין בהרצליה, הרבה חברות הגיעו וריססו, אבל לא נתנו פיתרון מהשורש. זה מחייב נחישות ומקצועיות, אבל זה המוטו שלי כשאני מסביר על מהות תפקידו של המדביר.”

על אלי לוגסי

“הגעתי לתחום אחרי הצבא. בצבא הייתי ממונה על נושא איכות הסביבה, איכות המים, טיפול באפידמיולוגיה, זיהום אוויר ועוד. כשהשתחררתי, פתחתי יחד עם קולגה מהצבא חברה שעוסקת במספר תחומים, ביניהם איכות מזון, מים ובין היתר גם הדברה והכשרת מדבירים. עיקר הפעילות שלנו בהדברה במפעלי מזון ותרופות.

כמו בכל מקצוע, גם ענף ההדברה צריך לשאוף למצוינות וכדי לעשות זאת, חייבים להבין שההכשרה  של קורס המדבירים הבסיסי אינה מספיקה כדי להצליח. על מנת להיכנס לתעשייה ולעסוק בהדברה מעבר לרף הבסיסי של הדברת דירות פרטיות, על המדביר להיות בעל הבנה הרבה יותר עמוקה ורחבה. על כן, אני ממליץ למדבירים להרחיב את אופקיהם ולהשתלם במגוון אופציות שעומדות לרשותם – אקדמיות ושאינן אקדמיות, על מנת לקבל זווית ראיה נוספת לעבודתם ולהגיע לתוצאות טובות יותר.

עוד אני מאמין שבתחום שלנו חייבת להיות “אחוות לוחמים”. כל מי שיש לו מה לתרום, שלא ירתע מלהעביר אותו הלאה ולחלוק אותו עם מדבירים נוספים. זה מש שמאפשר לענף להתפתח, להתחזק ובזכות איתנות הענף כולם ירוויחו. ארגון מדבירים חזק הוא ערובה לחיזוק מקצועי ותדמיתי של  מדבירי ישראל”.

אלי לוגסי בן 68, נשוי, אב ל-3 ילדים וסב ל-7 נכדים. דור ההמשך – בניהם של מייסדי החברה כבר פעילים בחברה ומצעידים אותה קדימה, ברף מקצועי גבוה במיוחד.